"אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ"

אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת

אור החיים הקדוש מפרש את הפסוק בשני אופנים שונים אשר לכאורה נראים סותרים זה את זה. הפירוש הראשון - "דרך כוכב מיעקב" זו גאולת "אחישנה", גאולה שיכולה להגיע בכל עת בזכותם של הבינונים שבישראל שעשו תשובה. גאולה זו תהיה גאולה נסית, הגואל יזרח ככוכב שמים, ועליה נאמר "אראנו ולא עתה", אפשר לראותה בעתיד הנראה לעין, אמנם לא עתה, אבל בקרוב.

"וקם שבט מישראל" זו גאולת "בעיתה", אם לא זכו ישראל, תגיע גאולה זו בזמנה, רק בזכותם של הצדיקים מישראל, ותתרחש באופן טבעי, של שבט שקם מישראל, "עני ורוכב על חמור", ועליה נאמר "אשורנו ולא קרוב", כצופה מרחוק, היא לא תהיה עתה, ואפילו לא בקרוב.

בסוף דבריו מביא "אור החיים" רמז נוסף בפסוק - "דרך כוכב מיעקב" זה משיח בן דוד, "וקם שבט מישראל" זה משיח בן יוסף, ומבאר שאם ישראל יהיו בגדר "יעקב" יאיר להם משיח בן דוד אך משיח בן יוסף יהרג במלחמה, ואם ישראל יהיו כולם צדיקים, בגדר "ישראל" אז לא יהרג משיח בן יוסף, וקם שבט, שתהיה לו תקומה בפני אויביו.

ולכאורה הדברים סותרים, בפירוש הראשון "דרך כוכב מיעקב" זו הגאולה העליונה, בה כל הבינונים שבים, גאולה נסית, ואילו בפירוש השני זוהי גאלה בלתי שלמה, במדרגת "יעקב" בה משיח בן יוסף נהרג. וכן, בפירוש הראשון "וקם שבט מישראל" זו הגאולה הפחותה, ישראל לא שבים, והגאולה לא בזכותם כי אם בזכות הצדיקים, גאולה טבעית, ואילו בפירוש השני זוהי הגאולה העליונה, במדרגת ישראל, כולם צדיקים, ומשיח בן יוסף לא נהרג.

אך נראה, כי הדברים בכל זאת אינם סותרים, גאולת אחישנה היא גאולה "בינונית", גאולה המקצרת תהליכים, גאולה נסית של דלוגי מדרגות, בה האדם אינו יכול ליטול חלק פעיל, גאולה זו הורגת את משיח בן יוסף, הקומה הלאומית הטבעית אינה יונקת מקומת הקודש האמונית, וממילא היא מתנוונת והולכת.

אך גאולת "בעיתה" היא גאולה שלמה, לאחר שנשלמו כל התהליכים הארוכים והקשים של הגלות, בה כל ישראל צדיקים וזכאים, אך כלפי חוץ הם נראים כחייבים. בה ישראל במעלה כה גדולה עד שהם יכולים להשתתף בגאולה, להצמיחה בדרכי הטבע, מבלי שהדבר יפגום באמונתם. בגאולה זו קומת הקודש של האומה מחיה את הקומה הלאומית הטבעית, ומתגלה הקודש קשור בלאומיות ואף צומח מתוכה.

בגאולת "בעיתה" הטבעית נמצאים אנו תחת מתקפה. כוחות רבים קמים עלינו ורוצים להפריד ולהטיל קנאה בין המשיחים, בין לאומיותנו לאמונתנו. כוחות המנסים להעמיד לאומיות המנותקת מהקודש, וקודש המבוסס על פרטיות. ב"קול התור" של ר' הלל משקלוב מובא בשם הגר"א כי בדור הגאולה יש משימה חשובה - להעמיד "אנשי אמנה", אנשים מאמינים, אשר באמונתם הגדולה רואים את קדושתו של משיח בן יוסף, ולא נותנים לכוחות חיצוניים להטיל קנאה בין המשיחים, ובזכותם מתחיה משיח בן יוסף.

בשבועות האחרונים קרה לנו דבר גדול, נפתח לנו צהר, ודרכו זכינו לראות את מדרגת "ועמך כולם צדיקים", הפורצת מבעד חומת החיצוניות, זכינו להכיר אנשי ונשי אמנה המסוגלים להפר את הקנאה שבין שני המשיחים ולאחד בין אמונתם הגדולה והעצמתית ולאומיותם, ולחשוף קומה גדולה זו גם בקרב קהל רב מישראל. "וגם נתברך אדום על יסרו אותנו בהרפות מן התורה, על כן אין אנו שואלים תכניעם, כי אדרבה, נתפלל בשלומם" (ר'משה אלשיך, מראות צובאות על ישעיהו כ"ה), אנו מבקשים ומתפללים כי הקב"ה יתן לנו כח לעמוד בתהליכים הכואבים והמבריאים עד קץ הגלות, מבלי שנתייאש ממשיח בן יוסף, עד שנזכה לגאולה שלמה ומלאה בה " אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם" (ישעיהו י"א). " ותמצא שציוו גדולי ישראל לכוין בתפלתנו כשאנו אומרים לישועתך קוינו וגו' (ברכת ולירושלים עירך) לבקש רחמים על משיח בן אפרים שלא יהיה נהרג במלחמה" (אור החיים במדבר כ"ד, י"ד).