"והקול נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף"

"והקול נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף- ויטב בעני פרעה ובעני עבדיו".

רק מתוך מהלך הבירור הנוקב: שיוסף מתאפק ולא מגלה את עצמו בכל פעם מחדש, עד לרגע שהיו מוכנים האחים למסור נפשם וכל אשר להם להציל את בנימין אחיו, בנה של רחל. הננו "עבדים לאדוני" "ויאמר חלילה לי מעשות זאת האיש אשר הגביע בידו הוא יהיה לי עבד" ואז "ויגש יהודה" לשון גישה למלחמה, היו האחים בראשות יהודה מוכנים להחריב את מצריים. כשראה זאת יוסף לא יכול להתאפק, הגשר, הפיוס, האחווה- אחי יוסף התגלה כנקודת האמת היותר בוערת. אך ברגע האמת "הוציאו כל איש מעלי" זה לא חשבון שהגויים צריכים להיות שותפים בו. הויכוח שהתגלה בבית אבא הוא עקרוני, הוא נוקב עד תהום שנאת חינם- מלחמת אחים, וזה עצמו ברור האמת, ברור הכוחות והמחשבות המתרוצצות ומתנגשות, כל אחד חייב למצא את גדרו ואת מקומו ואת משמעותו האמיתית והמדויקת בבניין הציבוריות הישראלית.

זה אינו מאבק על אינטרסים זהו מאבק על מציאות ואידיאלים ערכיים אלוקיים. הקנאות המסוכנת הזו שהיא כל כך מאפיינת את ישראל העזים שבאומות, היא תולדת האמת האלוקית המפעמת בכל כח שמחפש את ביטויו האמיתי והצודק באומה רבת הגוונים הזו שדגלה דגל האמת המוחלטת. ובשכחת נקודת האחווה, נקודת סגולת ישראל, מתדמה שאולי "עשו" צומת כאן בקרבינו, או "ערב רב" עם רעיונות, והתנשאות, הוא יודע הכל ומבין הכל יש לו תשובות לכל וכולם צריכים להשתחוות לו וזה מנקר.

ומאמר: "את אחי אנוכי מבקש" לא נשמע. הוא נאמר שוב ושוב אך איננו נשמע ומתקבל בלב. ומכאן התהליך ברור בדרך המסוכנת והמייסרת "דם השעיר"- שעיר לעזאזל ביום הכיפורים גם על חטא האחים על שכחת האחווה- בא לכפר.

ולבסוף נולדה ההכרה "כולנו בני איש אחד אנחנו"… "והאחד איננו" "ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו ומגיע הזמן להתוודע. להתוודות, לגלות שכוון שהחטא שלכם נבע ממקור של מחשבה טובה- גם זו לטובה "למחיה שלחני אלוקים" כל אחד צריך למצא את מקומו בתוך הכנסיה כנסת ישראל, ולא מספיק שזה יהיה לשם שמיים צריך להאיר את נקודת האחווה אפילו כשמדובר בשאלה מי ינהיג את העגלה!!! בזמן הברור יעמוד ענינו "הגוי האחד" מתוך כך יעמוד כל מחנה על משמרת האידיאל שהוא מבטא במחשבות דברים ומעשים שמכללם בא לידי אופיו המיוחד.

כלל נוסף יעמוד מול עיננו- הוציאו כל איש מעלי ולא יעמוד איש איתו בהתוודע יוסף אל אחיו" הברור והויכוח הוא פנים ישראלי. האחווה נודעת ומתבררת מתוך שיש כאלה שהם לא אחים הם גויים, ואי אפשר לשתפם בברור. לא מפני שאין להם מה לומר, ודאי שיש להם, אך הכנסת יסודות זרים לוויכוח בפרט שיש להם אינטרסים מובהקים יוצרת טשטוש של הנקודה האידיאלית טשטוש האמת. אפילו ישא גוי על שפתיו את ה"שלום" ואת ה"חבר" ויתכוון לזה באמת הרי יש כאן יסוד זר במהותו שאינו נובע מתוכנו, וממילא מטשטש יוצר ניכור (מלשין נוכרי). רק מתוך ההכנסות פנימה, מתוך ההכרה של קשר האחווה, יכול ל"השמע הקול בבית פרעה" גם מלך פרוע בזימה, גאווה ועבודת אלילים כפרעה מתוך הפגישה שלו עם אחיי יוסף- משפחה אחת מאוחדת- נשמע הקול בביתו- מאליו, לא צריך לומר לו כלום והוא יודע "וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני עבדיו" העמידה על זהותנו כאומה אחת גזעית מופלאה (מובדלת) מכל העמים היא יסוד ברכת העמים עצמם. ונברכו בך כל משפחות האדמה אם נכיר אנו את עצמנו לא רק שהם יכירונו אלא אף ייטב הדבר בעיניהם.

מתוך הפגישה במקור הברכה.

                                       שבת שלום