אברהם ואבימלך

אברהם עובר לגור בגרר, "יוצא אל העולם" הטוב האלקי האברהמי פוגש בדמות האנושית, גם בה יש כמובן הרבה טוב, היא מאמינה באלקים, היא במוסרית. אמנם אין בה "הכנסת אורחים" אין בה "יראת אלקים". אכסנאי שבא לעיר לא שואלים אותו על עסקי אכילה שתייה. אלא מבררים אם האישה שלידו פנויה, כדי שחס וחלילה לא יקחו אישה תפוסה – שזה ודאי לא בסדר.

אמנם כאשר המקור של הטוב והמוסר הוא הנשקף בנפש האדם, אזי סוף סוף בנפש האדם יש גם צדדים נמוכים, יש בה גם תאוות גסות ואנוכיות. זה טבעי אי אפשר לשנות זאת, זה גם לא מוסרי לעשוק את האדם עצמו.  
לא נשקף בתוך נפש האדם הטוב והשלמות מוחלטת. צריך להיות טוב ומוסרי, אמנם אם מישהו חס וחלילה יקח אישה בחוזקה ויהרוג את בעלה – זה כמובן לא מוסרי כלל, אבל סו"ס ניתן להבין אותו מאיפה זה נובע, אפשר לסנגר על כך, "והרגוני על דבר אשתי".

כאשר זה המוסר ודאי שגם תוכחה של הקב"ה לא תעזור, "הנך מת על האשה אשר לקחת" – "ד', הגם צדיק תהרוג!!". אני צדיק!, מה לא מוסרי בזה? ואדרבא, גם אלקים לא כל כך מוסרי! וכי זה מוסרי להרוג את סדום, את דור המבול. הרי סוף סוף אפשר להבין אותם, אם כך גם השלמות האלוקית איננה כל כך מושלמת ומוסרית. אבל "האדם" דוקא כן.

אבימלך הזה לא באמת חושב שהטוב האלקי הזה של אברהם הוא כל כך טוב. זה רק אשליה, הרי בגללו כמעט שכב אחד העם עם אשתו והביא עלינו אשם – כי באמת אין דבר כזה טוב אלקי, זה אשליה, גם בו יש פגמים מוסריים. וזה בהכרח, שהרי הוא (אברהם) כפוף לאלקים שהוא בעצמו לא כ"כ מוסרי.

לליצנות כזאת אין תקנה, "מגן משוח בשמן", כל טענה מתהפכת לסיוע לשיטתו, "נכונו ללצים שפטים". הכאה – רק היא תעורר את הטוב האלקי שבמעמקי הנפש. וגם אברהם מכה: "והרגוני על דבר אשתי" – בתוך זה מסתתר הודאה על כל העוולות. אפשר בהסתובבות הסיבות להצדיק גם רצח, ואפילו לרצוח!
רק ביראת אלקים מושקף עומק הטוב, הרבה מעבר לכל טוב אנושי ומוסר אנושי.

שבת שלום