הרב שמואל טלר

הרמב"ן עצמו מוצא לכך אף רמז בחלום עצמו: הפרות דקות הבשר והשיבולים שדופות

הקדים מצליחות לשרוד, אבל רק מפני שבלעו את הטובות והבריאות וניזונו מהן...

לעומת זאת, על השאלה שהעלינו על ראש עיוננו הוא עונה: "ואמר יוסף כל זה בעבור

שיבחרו אותו, כי החכם עיניו בראשו" (פסוק ל"ג).

לרבי יצחק אברבנאל תשובה שונה: "העצה הזאת כולה אומר אותה יוסף מכח רוח

הקודש".

ועדיין מותר לשאול: האם יש רמז לכך בחלומות פרעה?

לעניות דעתי אפשר לומר שכן. ליתר דיוק – בחלום השני, חלום השיבולים.

מה פירוש "שבע שיבולים בקנה אחד"? החיטה, וכמוה השעורה, בנויות מ"קנה" – גבעול

ארוך, ומ"שיבולת" – הנמצאת בקצהו. גם אם "שיבולת" הוא כינוי של הצמח לכל ארכו,

הקנה והגרעינים, אין בנמצא, למיטב ידיעתי, מצב שבו שבע שיבולים צומחות מתוך קנה

אחד. בהחלט כן יכול להיות מצב שבו יותר מקנה אחד יוצא מאותה מערכת שורשים,

שנוצרה מגרעין אחד שנטמן באדמה, ואז נפרש שפרעה ראה שבעה קני שיבולים יוצאים

מנקודה אחת באדמה, אבל לעניות דעתי זה רחוק מפשוטו של מקרא, שהרי מפורש:

"עולות בקנה אחד".

לכן מתאים יותר לפרש שפרעה ראה בחלומו משהו לא מציאותי: קנה אחד, ובראשו –

שבע שיבולים!

ואכן, בחלום פרעה התרחשו עוד דברים לא מציאותיים: "ותאכלנה הפרות", "ותבלענה

השיבולים" – וברור ליוסף ברוח קדשו שזה לא סתם חלום מופרע כי אם דבר ה': "את

אשר האלוקים עושה הגיד לפרעה".

כך, אולי, גם המראה המוזר של שבע השיבולים בראשו של קנה אחד. במציאות זה לא

יתכן: "שיבולת בשדה כורעה ברוח מעומס גרעינים כי רב" – הקנה מותאם לשאת את

משקלה של שיבולת אחת בלבד. שבע שיבולים יכריעוהו ארצה ושום דבר לא יצמח.

מה פשר הדבר? ששבע השיבולים הצנומות, שדופות הקדים, לא יוכלו לשרוד אף אם יבלעו

את שבע המלאות, אלא אם יחזיק אותן קנה יחיד ומיוחד, בעל כוחות על-טבעיים! מכאן

הבין יוסף שרק איש אחד, בעל כוחות מיוחדים, על אנושיים, יוכל לעמוד במשא הכבד

הזה, בשליחות האלוקית של הצלתו מרעב של כל המזרח התיכון, ובכלל זה בני משפחתו...

לפי הסבר זה מובן עוד קושי: האם פרעה לא יוכל למצוא בכל מצרים איש ארגון מוכשר

שיעשה את מה שעשה אחר כך יוסף בשבע שני השבע ובשני הרעב שאחריהן? האם לא עדיף

מומחה כזה על פני "הנער", "העבד", "העברי" (ראה רש"י מ"א, י"ב, ורמב"ן מ"א, ל"ח)

העומד לפניו?

אלא שדווקא בגלל המוזרות של הקנה המסוגל להחזיק שבע שיבולים, משוכנע פרעה שלא

ימצא בין כל תושבי מצרים חכם ונבון כזה, שהרי לא מדובר במומחיות אנושית כי אם

ב"איש אשר רוח אלוקים בו".

אמנם הוא מוקף בחרטומים המתיימרים לדעת את סודות המציאות, אבל הם הרי נכשלו

זה עתה: "ואומר אל החרטומים ואין מגיד לי...".

ולמי שיש כוח להמשיך, הנה עוד שתי שאלות:

א. "ועתה ירא פרעה...": לפי מה שניסינו להסביר, קשה מדוע לא מפרש יוסף לפרעה את

עניין הקנה האחד בעת שהוא מפרש את שאר חלקי החלום: שבע פרות = שבע שנים,

שדופות קדים = שני רעב, וכן הלאה?

ב. מדוע עניין הקנה האחד, האדם המיוחד שיצליח לשאת את המשא, נזכר רק בחלום

אחד, חלום השיבולים?

תשובה אפשרית לשתיהן: החלום נ שנה פעמיים כי "נכון הדבר מעם האלוקים וממהר

האלוקים לעשותו", כלומר: מה שחוזר פעמיים בחלום מבשר על מעשה האלוקים, הבלתי

נמנע: "את אשר האלוקים עושה הגיד לפרעה". מה שלא נ שנה הוא מה שעל האדם לעשות

כדי לשרוד, במסגרת הגזרה האלוקית. יוסף מפרש לפרעה תחילה את הגזרה האלוקית,

ורק אחר-כך את הדרך של בני האנוש לעמוד בה: "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם...".

יוסף הצדיק הוא הוא הקנה האחד. "'כאשר ינוד הקנה במים' (מלכים א' י"ד, ט"ו) – מה

קנה זה... אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו אלא הולך

ובא עמהן. דממו הרוחות – עמד הקנה במקומו" (תענית כ' ע"א).