אמונה ומצוות - כלל ופרט

מובא במשנה ברכות (ב', ב') "א"ר יהושע בן קרחה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? אלא כדי

שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצות".

בפרשת השבוע הקודמת, "ואתחנן" מופיעה הפרשה הראשונה של קריאת-שמע, המוגדרת בתמציתיות ע"י חז"ל - קבלת "עול מלכות שמים". בפרשת השבוע שלנו "עקב" מופיעה הפרשה השנייה של ק"ש, המוגדרת - "קבלת עול מצוות". כמובן שהגדרות חז"ל הן עמוקות ומדויקות להפליא.

ולמדנו שהעיקר העולה, מתבאר ומושרש בנו בקריאתנו פרשיות אלו מידי ערב ובוקר עניינו הוא קבלת עול מלכות שמיים, וקבלת עול מצוות. 

בפרשנים מבוארת שאלתו של ר' יהושע בן קרחה על סדר ק"ש, שהרי אין לבאר ששמע קודמת לוהיה אם שמוע רק מתוך קדימותה בחומש, שהרי פרשת ציצית המסודרת לנו אחרונה, קודמת לשתיהן. על כן מבאר ר' יהושע שיש כאן סדר שיטתי רעיוני - שיש לאדם לקבל תחילה עול מלכות שמיים ואחר כך עול מצוות.

הרצי"ה מדגיש, מרחיב ומבאר עניין זה - "קיום תרי"ג מצוות צריך להיות מתוך קבלת עול מלכות שמים, מתוך אמונה.

זאת לא כמו נוסחאות על פיהן היהדות היא "דת פרקטית", דת של מעשים גרידא, מה שמאפשר צמיחת "פרומא אפיקורסים", אפיקורסים מקיימי מצוות. הסדר האמיתי הוא קיום מצוות מתוך אמונה... וכן כתוב: "דע את אלהי אביך ועבדהו". קודם דעהו, ומתוך כך עבדהו.

...הסדר האמיתי הוא שמתוך תוקף של אמונה, מתוך לימוד תורה מן השמים יופיע קיום תרי"ג מצוות לפרטיהן ודקדוקיהן. ת"ת הוא כנגד כל המצוות וכולל אותן".

"חז"ל מוסרים לנו ידיעה אמיתית והגדרה: רק מתוך היסוד של הפרשה הראשונה, 'שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד', עצם קבלת עול מלכות שמים, עצם 'דע את אלהי אביך' (דברי הימים א כח ט), - רק מתוך זה יש המשך לקדושה ולמצוות. ודאי שהאדם היהודי הנורמלי השלם צריך לקיים מצוות, אבל הסדר הוא: תורה ומצוות. התורה היא הנשמה של המצוות, המקור של המצוות. כלומר 'תורה וישראל'. מתוך עצם תורה וישראל וישראל ותורה - נמשכות מצוות. המצוות הן פרטים, והתורה היא כלל. המצוות הן הפרטים של התורה".

מובן מאליו שקיום המצוות בכל דקדוקן מחייב ונדרש. אלא שיש לתפוס ולהבין את המבנה השלם, הבריא, הישר, הנכון - המצוות במובנן השלם באות כהשלמה וגילוי "חיצוני" של עולמו האמוני הפנימי של האדם. האדם המאמין שייך וקשור בכל עומק דעתו ואישיותו אל מגמתה של תורה, ערכיה ומוסרה, ומתוך כך מיישר ומדייק את חייו המעשיים ע"י מצווות.
קיום מצוות בלא אמונה ושייכות פנימית הרי הוא חסר את עומקן החיוני הפנימי.

"ת"ת כנגד כולן", גם במובן זה ש"כולן" היינו כל המצוות הפרטיות, באות לפרט ולהופיע בנקודת זמן ומקום, באופן קונקרטי, מסוים, את ה"כלל" העולה מכל התורה כולה - עול מלכות שמיים, או במילה אחרת - אמונה.

יתכן ואדם מחנך את ילדיו (וגם את עצמו) ומרגילם לקיום מצוות מעשיות. כמובן זה דבר הגון וטוב, "ותרגילנו בתורתך". אי-אפשר "להפיל" על ילד ביום אחד את כל הסדר המעשי של התורה והמצוות. אולם, יש לשים לב ומוח, שיאיר ויעורר, ילמד ויפתח אצל ילדיו (ואצל עצמו) עול מלכות שמיים, אהבת ה' ואהבת תורה. ולא "רק" חינוך והרגל מעשי. וכמצוות דוד המלך לשלמה בנו "דע את אלוקי אביך - ועבדהו".

יש להדגיש, שלא מדובר כאן עדיין על הבנה ותפיסה של כל מצוה ומצוה פרטית. שיכול אדם לטעות ולומר שאינו מקיים מצווה זו או אחרת כל זמן שאינו מבין ושייך לרעיון הפנימי שלה.

אלא הכוונה לקבלה של הכלל, עול מלכות שמיים.

כשם שאדם יכול לקבל על עצמו עול של מלך בשר ודם, ע"י שמבין ומזהה איך המלכות הזו מיטיבה עם בני המדינה, מפתחת ומקדמת את אזרחיה, ואז גם כאשר אינו מבין או מזדהה אם חוק פרטי הרי הוא בחפץ לב מקבל את הסדר בכללותו ומוכן להתמסר אליו.

יה"ר שנרבה בקרבנו אהבת ה' ויראתו, קבלת עול מלכותו עלינו, וקבלת עול מצוותיו.

"קדשנו במצוותיך, ותן חלקנו בתורתך... וטהר לבנו לעבדך באמת".

אוהב מאוד, ודורש בשלומכם וטובתכם.

שבת שלום