נס ירידת המן לישראל - ניסיון והודעה

וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא: (שמות פרק טז, ד)

וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָו אִם לֹא: וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְדֹוָד יִחְיֶה הָאָדָם: (דברים פרק ח, ב-ג)

הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ: (שם טז)

נס ירידת המן לישראל, כחלק מהנהגת המדבר הנסית, יש בו נסיון והודעה.

מה מטרת הנסיון? מה עניינו של המבחן? הרי הקב"ה בוחן לבבות, ואינו זקוק לנסיון כדי לדעת את שבלב האדם.

הנסיון נועד עבור האדם, להרימו על נס, לגלות ולהוציא לפועל את הטוב שבו, דרך התמודדות עם קושי.

ירידת המן הינה שפע אדיר, היורד ממרום, אך לא קל ליהנות משפע זה. זהו לחם שלא ידעו ישראל ואבותיהם, לחם הנבלע באיברים, לחם היורד פעם ביום ואינו נשמר. 

אכילת המן במשך ארבעים שנה בונה בלבבות ישראל מדרגה חדשה, מידה של ביטחון מופלא. הוא מגלה לישראל את הבטחון שבלבם, ואת היכולת שלהם להישען על אביהם שבשמים, הישענות מוחלטת, בדבר הבסיסי ביותר הנחוץ לקיום האדם, הלחם, הפרנסה.

ובכלל, הפרנסה הינה נסיון גדול, לעשיר ולעני ולכל אדם, זו התמודדות היכולה להעביר את האדם מההליכה בדרך התורה, ויכולה גם לרומם ולגדל.

במן מופיעים עניינים שונים, הבונים בתודעת ישראל את היחס הנכון אל הפרנסה.

ראשית, הפרנסה היא מן השמים, כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ד'. כל קניין שאנו קונים בעולם הזה, הוא כולו שפע וברכה, מברכת ד' אשר עלינו.

הכמות קצובה לכל אדם מראש, גם היא על פי דבר ד'. לא תועיל כאן השתדלות יתר, לא תועיל כאן קנאה ותחרות, הפרנסה היא גזירה אלוקית בהשגחת ד' עלינו.

ולמרות הגזירה והקצבה, על האדם לעמול ולהשתדל. המן לא מגיע לבדו לפתחו של האדם. הקב"ה תלה את הגעתו אל האדם בהשתדלותו, וללא השתדלות, חריצות ועמל, לא יגיעו אליו מזונותיו הקצובים לו.

שפע המן תלוי בצדקות האדם, לצדיקים הפרנסה זמינה וקרובה לאוהליהם, ולרשעים רחוקה היא.

גם ההתנהגות עם המן שונה בין בני האדם, הצדיקים והבוטחים משתדלים כנדרש, ונהנים בנחת מן השפע, ואחרים עמלים יותר מידי, מרבים לאסוף, לטחון, לדוך, להתייגע ולטרוח, כדי להגיע לאותה התוצאה הקצובה להם מראש.

איסוף המן יתר על המידה מביא לעוגמת נפש, המן מתליע ומבאיש, וריבוי העושר הופך למפגע באוהלו של האדם. ועם זאת, יש מצב שבו הריבוי והמותרות הינם לברכה, לצורך שבת, לעונג של קודש.

המן הוא אות על קדושת השבת, יום שהוא מעין עולם הבא, שולחנו של האדם ערוך לו, ואין בו טיפת יגיעה או עמל, יום שהוא כולו שביתה ומנוחה והתענגות על ד'.

מירידת המן לישראל נהנים גם אומות העולם, השפע והברכה המצויים בישראל, הבוטחים אל ד' ואל טובו, מרומם את העולם כולו.