איך אפשר לשמוח בעשיית "ליל הסדר" לבד?

אני חושב, שהמפתח להכל הוא – מתוך איזה מבט אנחנו מסתכלים על מה שקורה איתנו. נקודה זו קשורה מאוד לכל מה שעובר על העולם ועלינו בתקופה זו. נדבר קצת על מה שעובר על העולם בתקופה זו ואז נחזור למקום הפרטי שלנו.

  אנו חשים שהעולם עובר עכשיו סידרת חינוך במידת הענווה. העולם שחשב שהוא הריבון והוא זה שמחליט לאן יצעדו פניו ואיך תראה המציאות, עובר טלטלה אדירה, שבעז"ה תוביל אותו לאט לאט לקלוט שיש מנהיג לבירה, להבין שיש תוכנית אלוקית למציאות ולהבין שיש למציאות שאיפות גדולות ורוחניות שעל פיהם בלבד המציאות תלך ותתקדם.

  חז"ל אומרים (סנהדרין ל"ח.) שהאדם נברא בסוף הבריאה אחרי כל הברואים, כדי "שאם תזוח דעתו עליו, (דהיינו שהוא יתמלא גאווה בשל יכולותיו הגדולות), אומרים לו – יתוש קדמך!", דהיינו אומרים לו שאין לו במה להתגאות כי היתוש הקדים אותו בבריאה. נשאלת השאלה – מה משמעות התשובה שאומרים לאדם שיתוש קדמו? הרי אף שהיתוש נברא לפניו, סוף סוף ברור שהאדם גדול מהיתוש לאין ערוך! איך קדימות היתוש לבריאת האדם תגרום לאדם לענווה?

  שמעתי בימים אלו הסבר נפלא למדרש זה ממורי ורבי הרב מרדכי שטרנברג שליט"א. האדם, בשל יכולותיו הגדולות ולכאורה האינסופיות, חושב שהוא המנהיג של המציאות והוא זה שמחליט לאן פניה ילכו. הוא יקבע את סדרי המציאות ואת השאיפות שלאורן תלך המציאות. בא הקב"ה ואומר לאדם – הרי אתה נבראת אחרון, זאת אומרת באת לתוך מציאות קיימת. אתה לא ממציא מציאות, הקב"ה ברא את העולם עם תוכנית אלוקית אדירה ואתה באתה לתוך המציאות הזאת על מנת להוציא לפועל את התוכנית הגדולה שלה! זאת בדיוק מידת הענווה - לדעת שהמציאות כולה מנווטת ע"י הקב"ה ויש למציאות מטרות רוחניות אדירות שהקב"ה קבע, ולדעת שכל סדרי המציאות ילכו לפי תוכניותיו האלוקיות של הקב"ה ומקומך הוא להיות שותף בהוצאה לפועל של התוכנית האלוקית.

  לאדם יש תפקיד אדיר במציאות. הוא נזר ומרכז הבריאה, והוא זה שבכוחו לרומם את המציאות ולקדמה, אבל הוא לא ממציא יש מאין. כוחו של האדם הוא להוציא לפועל את האור הגנוז שהקב"ה גנז במציאות ולהיות שותפים עם הקב"ה בהוצאת תוכניותיו לפועל.

  מכאן אלינו. העולם עובר כיום זעזועים גדולים וודאי שהם ישפיעו על מידת הענווה שלו כלפי הקב"ה. אבל לא רק העולם עובר טלטלה, אלא גם אנחנו כולנו עוברים עכשיו טלטלות. כולנו בתקופה מאוד מטלטלת, הן מבחינת ההתמודדות עם הסכנות, והן מצד שינויי סדרי החיים שכולנו חווים.

כשנמצאים במציאות כזו ניתן להתמודד איתה בשני אופנים: דרך אחת - ניתן לשרוד את המשבר ולהמשיך להחזיק איכשהו. אבל יש דרך שניה, והיא - לקחת את המציאות המורכבת בה אנו נמצאים כמנוף רוחני שיכול לפתח בנו את מידת הענווה כלפי הקב"ה וסדרי השגחתו.

  כולנו לומדים עכשיו פרק במידת הענווה כלפי הקב"ה. אנחנו מגלים שכמה שנתכנן תוכניות וכמה שנחשוב שאנחנו יודעים לארגן את החיים ואת מציאות החיים שלנו, יש מתכנן אחד שהוא זה שאחראי על הכל והוא יודע מה באמת נכון וטוב לנו, וזכות היא לנו שאנחנו בניו וזוכים להשגחתו הישירה עלינו!

  השנה נזכה כולנו לליל הסדר מיוחד, ליל הסדר שמרגישים בו שהוא תוכנן ע"י מלך מלכי המלכים! הוא יהיה אולי שונה מאוד ממה שרצינו וחשבנו שצריך להיות, אבל הוא יהיה הכי טוב והכי מדוייק לפי רצונו של הקב"ה! מליל הסדר השנה נצא לא רק מלאים באמונה ביציאת מצרים, אלא גם עם תחושה חזקה איך שהקב"ה שהוציא אותנו ממצרים ממשיך ללוות אותנו ממש והוא זה שמסדר ממש את תוכניות חיינו עד לתוכניות חיינו הפרטיים ממש.

    שנזכה לגדול ולצמוח מתקופה מיוחדת זו!

   טוביה בלייכר