עבודתנו המשפחתית בימים המיוחדים שלנו

אני חושב שהיסוד הוא קודם כל – לגשת למציאות שלנו מתוך מבט של אמונה. צריך לדעת ולהאמין שהקב"ה עושה הכל לטובתנו ולקידומנו הרוחני. בהקשר המשפחתי, אם נפקח עיננו נראה, שחלק מהנענוע שהקב"ה מנענע אותנו הוא - החזרה לטבעיות הפשוטה שלנו, וחלק מזה זאת החזרה לבריאות המשפחתית שלנו.

  כפי שהרחבנו במכתב הקודם, העולם כולו ואנחנו עוברים טלטלה גדולה, שודאי מטרתה להביא אותנו לעלייה רוחנית, הכוללת את ההכרה שעיקר כוחנו זה לא ה"כוחי ועוצם ידי" אלא בקב"ה, וכן את ההכרה שעיקר מטרת העולם אינה הנהנתנות ממנו אלא גילוי כוחו הרוחני.

  מעבר לענייני האמונה שודאי ילכו וייבנו דרך המשבר הקשה בו אנו נמצאים, המשבר הזה יחזיר אותנו קצת לטבע הפשוט שלנו. בעשרות שנים האחרונות, עקב ההתפתחות הטכנולוגית ועוד גורמים שונים, הלכנו והתנתקנו מהטבעיות הפשוטה שלנו. המרחב של האנשים הלך ונהיה וירטואלי ולא ממשי, האדם נהיה טרוד יותר ויותר בכל מה שמתרחש בעולם ואינו חי בפשיטות את חייו שלו ושל משפחתו. האדם נבחן יותר ויותר לפי הערך התעשייתי שלו או לפי מעמדו החברתי, ולא לפי אישיותו הפנימית הרוחנית, וכן הלאה, שלא נדבר על השיבושים הקשים של האנושות ביחס למבנה המשפחה.

  הטלטלה שעוברת עלינו כיום, ללא ספק תתחיל לנער אותנו לחזור לטבע הפשוט שלנו. אין זה אומר שלא להשתמש בטכנולוגיה וכו'. אבל זה כן אומר להשים לב כל הזמן איך משתמשים בחידושי ופיתוחי העולם במינונים כאלו ובצורה כזאת שלא תשבש את הטבע שלנו אלא תשרת אותו לברכה. כמו הטכנולוגיה כך יכולות הנהנתנות מהעולם. ביכולות הנהנתנות ה"אינסופיות" הקיימות היום יש חשש גדול של שיבוש ההתפתחות האישיותית הטבעית שלנו. המרדף אחרי הנהנתנות הבלתי מוגבלת, מסיתה את לב האדם מהתרכזות בפיתוח עולמו הרוחני לשעבוד וריצה אחרי הנאות חיצוניות. כמובן איננו נגד הנאות העולם, אבל אנחנו כן צריכים לדעת לתת את המקום המוגבל והמדוייק של ההנאות, שהן יהיו בתור משרתות לעיקר ולא יהיו מרכז שאיפת החיים.

  בימים אלו הקב"ה דוחף את העולם כולו לחזור לטבעיות שלו. אם חשבנו עד לפני כמה שבועות שנמצא את האושר שלנו תמיד ברעש החיים שמחוץ לבית, (או למהדרין – בחוץ לארץ), הרי שנצטרך בימים האלו לגלות שהאוצר נמצא קרוב קרוב אלינו והוא ממש בתוכנו, בתוך אישיותנו ובתוך בתינו פנימה. נגלה שהאושר אינו תלוי במעמד כזה או אחר בעבודה (כי אין עבודה...), והאושר אינו במקומות בילוי כאלו או אחרים (כי אין מקומות בילוי...), האושר אפילו לא נמצא בכמות הכסף שיש לי בבורסה (כי כרגע אין שם יותר מדי), נגלה שהאושר תלוי בדבר אחד (כמובן בסייעתא דשמיא) והוא - בנו. אנחנו חייבים לראות איך בונים את השמחה שלנו מעצם אישיותנו ומעצם משפחתנו!

  מה למעשה?

  א. קודם כל נכון לבא לתקופה הזאת עם גישה שהקב"ה נותן לנו ולעולם כולו כאן הזדמנות מיוחדת במינה לתיקון. עכשיו הזמן להעצים את הפנים. לראות איך בונים את השמחה שלנו בעצמנו. אמנם שינויים תמיד קשים וללמוד איך להסתגל למצב החדש זה קשה, אבל בעז"ה אם נהיה מוכנים לשינוי אנחנו נצא אנשים גדולים ומאושרים באמת.

  ב. מתוך הגישה והרצון לנצל את המצב לשיפור ועילוי, צריכים האיש והאשה לדבר על הדברים. בכלל מאוד חשוב לפתח שיח בין בני הזוג, לפתוח ביניהם את כל מה שעובר על הבית, ולפתח דיבור משותף עם הקשבה הדדית על איך מתנהלים בימים הללו ואיך מצעידים את הבית קדימה.

  ג. זה הזמן לעבוד על המידות שלנו! כשאנשים חיים את מרבית זמנם בעולמות החוץ, ניתן אולי "לחפף" בעבודת המידות. אבל כשנמצאים ביחד האיש והאשה 24 שעות ביממה + ילדים שמטפסים על הקירות וכל חצי שעה (ויש מהדרים כל רבע שעה) באים לבדוק את מצב המטבח... במצב כזה הקב"ה דורש ממנו – עבודת המידות. המציאות מכריחה אותנו לעבוד על עצמנו, זה נהיה הכרח. בלי זה, לבית יהיה קשה להחזיק בשפיות. מקובלנו, שההכרחים הם מהקב"ה! הקב"ה דואג לדחוף אותנו לעבוד על עצמנו דרך הכרחים שונים. אז הנה הגיע ההכרח לעבוד עוד יותר על פיתוח אישיותנו ועולמנו המידותי.

  ד. על אלו נקודות הכי חשוב לעבוד בהקשר המשפחתי?

עין טובה – להתאמן איך לראות האחד את הטוב של השני, האיש כלפי אשתו, האשה כלפי בעלה, וההורים כלפי כל ילד וילד שלהם (גם אם הוא ממש מנסה אותם...). בהזדמנות זו נאמר שסוד הצלחת ושמחת החיים נמצא בעבודה על מידה יקרה זו של ה'עין הטובה'. בעזרת ה' אשלח בקרוב דברים שכתבתי לאחרונה בנושא יקר זה.

פיתוח הרצון לשמח ולהיטיב לשני – לפעמים יש לנו נטיה לאנוכיות. עכשיו הזמן לעבוד על עצמנו לחשוב כל הזמן איך לעשות טוב ולשמח אחד את השני, אם זה את בן הזוג ואם את שאר בני המשפחה. ישנם אנשים שיודעים לעשות חסד עם כל העולם ולשמח את כולם, אולם כשהם מגיעים הביתה, החשק שלהם להרעיף ולהיטיב פתאום נעלם... צריך לדעת -  שהשיא של "ואהבת לרעך כמוך" זה בין האיש ואשתו! וזה אומר - שכמו שאתה רוצה שלך יהיה טוב כך ממש תרצה ותעשה הכל שלאשתך יהיה טוב, תחשוב כל הזמן מה ישמח אותה ותעשה לה. וכן האשה לבעלה!

נציין, שהיחס האוהב והמרעיף שבין ההורים, יש לו השפעה עצומה על חוסנם ושמחתם של הילדים. במיוחד בתקופה מאתגרת זו, חשוב להשקיע בטיפוח בניית היחס החם, המעריך והאוהב שבין ההורים, וזה כבר ישפיע ברכה גדולה על כל המשפחה!

סבלנות ורוגע – אחד הדברים שיכולים להפריע מאוד לשלוות הבית זה הכעס. יש כאלה שחושבים שזה האופי שלהם ואין מה לעשות. "יש לי נטיה לכעוס וזהו". זה לא נכון. כל אחד וכל אחת מאיתנו יכולים לעבוד על מידת הכעס ולפתח לאט לאט את מידת הסבלנות והרוגע. זאת עבודה ופעמים עבודה קשה, אבל אם עובדים, רואים פירות משובחים ומשמחים. 

אמונה בקב"ה – אחד הדברים שעלולים להוות נקודת קושי בתפקוד השמח של ההורים בשעות כאלו הוא – הלחץ והפחד ממה שאולי יקרה. זכינו ב"ה להיות בניו של הקב"ה ואנחנו יכולים לומר בלב רגוע: "ואני בחסדך בטחתי", ומתוך כך: יגל ליבי בישועתך". לבניו של מלך יש ביטחון שהמלך איתם והוא יוליך אותם רק לטובה ולברכה (גם אם בדרך יש קשיים), ועל זה נאמר "ה' צלך על יד ימינך", הקב"ה הולך איתנו צמוד, ממש כמו הצל שלנו. האמונה והביטחון בקב"ה יביאו להורים וממילא לכל הבית את הרוגע. על כן, מי שמרגיש פחד ובהלה, ישתדל ללמוד ולהעמיק בסוגיית הביטחון בקב"ה ושם הוא ימצא את מזורו ומרגועו האמיתי.

  כתבתי בתמציתיות מרובה נקודות שונות שעלו לי שנראה לי שנכון לתת עליהם דגש ולפתחם באופן מיוחד בימים הללו. כמובן שלכל משפחה יש גם את הנקודות המיוחדות שלה, בעז"ה שנזכה כולנו לצאת מהתקופה הזאת גדולים יותר ומשובחים יותר!

  ונזכה לראות בקרוב בישועתם של ישראל ושל העולם כולו, ונראה איך מתוך הערפל הגדול צומח אורו של משיח!

                                                                          ברכת ה' על כולם!

                                                                             טוביה בלייכר