"ענווים ענווים... ראו באורי שזורח..." - נגיף הקורונה

 בתקופה שכזאת, משמעותית מאוד הגישה והיחס לאירועים. ניתן לעבור תקופה זו מתוך הסתכלות של פחד וחרדה, ואפשר לעבור את התקופה מתוך הסתכלות של אמונה גדולה. כשניגשים לדברים מתוך ביטחון ואמונה, תקופה זו יכולה להיות לא תקופת של הישרדות, אלא תקופה שתהווה קרש קפיצה לכל אישיותנו וקומתנו הרוחנית.

במבט של אמונה, יודעים אנו שדברים לא קורים סתם. יש השגחה אלוקית מדוייקת על כל דבר שקורה לנו בחיים ובוודאי באירועים בסדרי גודל כלל ישראלים ועולמיים שכאלה, ודאי שהכל מושגח ומונהג ע"י ריבונו של עולם שרוצה רק בטובתנו ובטובת העולם, ולצורך ההטבה הוא הביאנו למשבר ולתהליך הזה שאותו אנו עוברים כעת. אין לנו ספק שכל מה שעובר עלינו יביא לטובה ולברכה רוחנית לעם ישראל ולעולם כולו.

לדעת את סודותיו של הקב"ה איננו יודעים, אבל אנחנו יכולים כן קצת לפקוח את עיננו ולנסות להבין משהו ממה שעובר עלינו. אנחנו זוכים לחיות בדור של גאולה. הגאולה אינה רק גאולתם של ישראל אלא גאולת העולם. הגאולה של העולם היא, שהעולם יחזור לעצמו וייפגש עם האור הפנימי האדיר שלו, עד ש"מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". כדי שהעולם יגיע לגאולתו ושלמותו הרוחנית העולם צריך לעבור תהליכים שיקדמו אותו רוחנית.

כל הסערות העולמיות אותן אנו חווים בדורנו, כולל מלחמות העולם השונות, כולל כל ההתפתחות הטכנולוגית על כל צדדיה החיוביים והשליליים, כולל כל התפרקות מושגי יסוד שונים שהיו עד היום פשוטים ובסיסיים באנושות והם נמצאים היום בפשיטת רגל, כל הסערות שהעולם עובר, אלו צירי לידה שהעולם עובר בדרך לקראת גאולתו הרוחנית. כל הטלטלות שאנו עוברים אלו טלטלות שללא ספק באו לקדם אותנו. פעמים שההתקדמות היא ישירה ולפעמים ההתקדמות היא ע"י משברים שיביאו לצמיחה ועלייה.

"אם אומות מתגרות זו בזו צפה לרגלי משיח" (בר"ר מ"ב, ד'). אתה רואה מלחמות וזעזועים בעולם ואתה לא מבין למה כל זה ולאן זה מוביל, דע לך שאורו של משיח הולך וצומח פה, גם אם אתה לא מבין איך. בדור של גאולה ישנן דרכים שונות לקב"ה איך לחדש את העולם ברוח של טהרה. כשצריכות להופיע מדרגות רוחניות חדשות בעולם יש סדרים אלוקיים של טלטלות שיביאו להופעת המדרגות הללו. "לא נבראו רעמים אלא כדי לפשט עקמומית שבלב" (ברכות נ"ט.).

בטוחים אנו שבמה שעובר עלינו כיום יש תהליך אלוקי שהקב"ה מעביר את העולם וגם את עם ישראל, תהליך מטלטל מאוד, שודאי יביא ברכה רוחנית גדולה, גם אם המסלול רצוף באתגרים. האנושות שלאחר סוף מסלול הקורונה לא תהיה כמו האנושות שהיתה קודם פרוץ הנגיף.

כאמור, איננו מבינים בסודותיו של הקב"ה, אבל אנחנו יכולים לגעת קצת במה שעיננו רואות. אנחנו רואים איך כל המיתוסים נשברים. הרגשת העוצמה של העולם הזה מתנפצת. הרגשת היציבות שהעולם הזה נותן לנו כבר אינה קיימת. אין עוד דבר בטוח ויציב בעולם. אנחנו מגלים שתוך ימים ספורים העולם כולו יכול לעבור סיבוב ולהיעצר. מדינות שונות עם הטכנולוגיה הכי מתקדמת יכולות לעמוד חסרות אונים מול נגיף קטן שהולך ומתפשט. כל הכלכלה שהיתה נראית יציבה ומשגשגת יכולה להיטלטל ולהתרסק תוך ימים ספורים, ואפילו אפשרות לחיים פשוטים ללא הסגר כבר מוטלים בספק.

על המצב הזה אומר ישעיהו הנביא (ב',י"א) "עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא". הקב"ה אינו חפץ בשבירת העולם חלילה, אבל כשהעולם מגיע להרגשה שהעוצמה נמצאת בעולם הזה מצד עצמו במנותק ממקורו האלוקי, והוא סוגד לו, הקב"ה מטלטל אותו ומראה לו את כוחו מצד עצמו כמה הוא אפסי ללא שום יכולת עמידה ויציבות.

העולם שלנו על כל יכולותיו האדירות, כשרונותיו המופלאים, יכולת הנאותיו וכו' כנראה צריך לעבור איזה תהליך של שחרור מהסגידה לעוצמת העולם הזה ולהתחיל לשאוף למקומות יותר גבוהים, שהם בעצם נשמת העולם וקדושתו הפנימית. אין ספק שהטלטלה שהעולם עובר באה כדי להבריא אותו ולהצמיח מתוכו קומה חדשה בה הכמיהה והכיסופים יהיו למקומות רוחניים ואציליים יותר וכל עוצמות העולם הזה יקבלו את מקומם הנכון, דהיינו רק בתוך כלים ואמצעים לקומה הפנימית שתלך ותיחשף.

מכאן לתפקידנו האישי בעת המיוחדת הזו. הרמב"ם כותב בתחילת הלכות תעניות "אבל אם (בעת צרה) לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו מקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות...". אם עוברים עלינו דברים זה לא סתם מקרה, הקב"ה אוהב אותנו יותר ממה שאנחנו אוהבים את עצמנו, ואם הוא מייסר אותנו זה לא סתם, אלא כדי לעורר אותנו ולקדם אותנו. נגיף הקורונה אינו רק מגיפה שעוברת על העולם אלא גם עלינו, על עם ישראל, וזה חייב לעורר אותנו ולדחוף אותנו להתעלות ולהזדככות.

חשבתי על שלוש נקודות שנראה לי שנכון לכל אחד מאיתנו להתחזק בהם:

תפילה. זמן של צרה זהו זמן של התחזקות בתפילה. "ומי כה' אלוקינו בכל קוראינו אליו". חלק מרכזי מעניין הקשיים והצרות ל"ע הוא - כדי שנתפלל לקב"ה ובכך נתקשר ונידבק בו. על כן, כדאי להתחזק בעניין התפילה, ביותר כוונה, יותר ריכוז, להשתדל שהתפילה תהיה יותר מ"עומקא דליבא", וכן להשתדל להתפלל על המצב שנזכה לברכת ה' עלינו, להסרת הנגיף מעלינו ורפואת כל החולים ושיקום כל הנשברים.

אהבת ישראל. שעת צרה היא שעה מיוחדת שבה אנו חייבים להגביר בנו את אהבת ישראל וללמד סנגוריה על ישראל. כשעם ישראל מתאחד, מופיעה בו נשמתו האחת וזה נותן עוז ועוצמה לאומה. חז"ל אומרים (ויקרא רבה "אמור"), שהיו דורות בעם ישראל של צדיקים ואעפ"י שהיו צדיקים הם נפלו בקרב, כיון שהיה ביניהם לשון הרע, "אבל דורו של אחאב, כולן עובדי עבודת כוכבים היו, וע"י שלא היו בהן דילטורין (אומרי לשון הרע) היו יוצאין למלחמה ונוצחין". כוחנו באחדותנו. זה לא עניין טכני, אלא עניין רוחני, שהנשמה האחדותית של כנסת ישראל מתגלה כשיש אחדות באומה.

התעלות רוחנית אישית. חז"ל אומרים (ברכות ה'.) "אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו". כשיש יסורין, זהו זמן לחשבון נפש אישי, לעיין ולחשוב במה אפשר להתקדם במדריגה הרוחנית שלי. כל אחד ועולמו האישי. כשעושים כך, רואים אח"כ את הברכה הרוחנית שיצאה מהקשיים בהם עמדנו.

ההתמודדות עם המצב במישור המעשי:

הכלל שצריך לדעתי ללות אותנו בימים אלו הוא - מתנהגים ברוגע ובאחריות. איננו בבהלה. אנחנו יודעים שהכל בשליטה ובהכוונה של הקב"ה. בטוחים אנו שיהיה טוב ושנצליח בעז"ה להתמודד עם המשבר. אבל אין הרוגע סותר את האחריות המלאה שאנו צריכים לנהוג בה.

חובתנו להקפיד במלוא הרצינות על כל ההוראות שניתנות ע"י הממונים על כך. האחריות על מילוי ההוראות איננה מתוך פחד, אלא מתוך אחריות על כלל ישראל. זלזול בהוראות עלול לסכן חיי אדם וכן עלול לגרום להמון אנשים להיכנס לבידודים. היכולת לעצור בעז"ה את התפשטות הנגיף היא רק ע"י ההירתמות של כולם ברצינות מרובה למשימה, גם אם זה לפעמים מאוד לא נוח. כאן המבחן שלנו, האם אכפת לנו רק מהנוחות שלנו או שלפני הכל אכפת לנו הצלת וטובת הכלל.

אין ספק שאם נדע לנצל את הימים הלא פשוטים האלו לעבודה על עצמנו במישורים השונים, אם במישור האמונה, אם במישור התפילה, אם במישור הערבות הדדית ואם בשאר המישורים, נראה איך מהתקופה הזאת נצא אנשים מתוקנים יותר וגדולים יותר, ומתוך כך נראה גם את כל עם ישראל הולך וצומח, הולך ומתעלה.

לסיום, ידועים דברי המדרש (פסיקתא רבתי פיס' ל"ו): "בשעה שמלך המשיח נגלה בא ועומד על הגג של בית המקדש, והוא משמיע להם לישראל ואומר להם: ענווים - הגיע זמן גאולתכם ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזורח". שאל אותי תלמיד: אם מדובר על זמן שבית המקדש קיים, למה צריך להשמיע לישראל שהגיע הגאולה, הרי כולם רואים זאת – בית המקדש נבנה!

אמרתי לו, שכנראה יש מצב שבו בית המקדש הולך ונבנה בתוכנו ואנחנו עוד לא רואים זאת. אנחנו רואים רק את הגג וחושבים שזה סתם ריצפה. אבל באמת מתחת הרצפה יש בניין אדיר שהולך ונבנה – בית המקדש. במצב הזה שכלפי חוץ לא רואים כלום ואולי אף נראה שהכל הפוך, משמיע לנו מלך המשיח שהגיע זמן הגאולה, ובתוך כל המשברים והקשיים שאתם רואים "ראו באורי שזורח" – אורו של משיח!              

                                                                                        טוביה בלייכר