הקנאה הטהורה

בפרשתנו ובהפטרה מופיעה "הקנאי" בדמותם של פנחס ואליהו. בעולם הפוסט מודרני קנאות היא מילה גסה, המבטאת חוסר סובלנות לאחר. ואף יותר מכך, הקנאי נלחם בשם אמת שהוא מאמין בה בכל מאודו, ואילו העולם הפוסטמודרני אינו מסוגל לסבול את המילה אמת, והוא נלחם בקנאות בכל מי שמעז לטעון שיש כזו, "והאמת שאין אמת".

אך בעולמם של חז"ל, ובדברי ימינו, ישנה קנאות חיובית, יש קנאה טהורה. הקנאה הטהורה אינה נובעת מחוסר יכולת לסבול את האחר, היא נובעת מאהבה אמתית אל האמת. זוהי אחת ממדריגות החסידות, הקנאי כל כך אוהב את אלוהיו, אוהב את התורה ואת האמת, עד שהוא מתמלא כאב אמיתי וצער בכל פעם שהוא רואה פגיעה במושא אהבתו. הוא רואה את הנזק והצער שנגרם לכלל החברה, והוא נלחם כדי להיטיב לכלל.

אליהו הנביא הוא בין הנביאים הבודדים המתגוררים בממלכת ישראל לאחר שהתפרדה מיהודה. אליהו חי בממלכה חילונית אלילית, ובמקום לגור בירושלים הוא בוחר לגור בישראל ולפעול בה. אליהו פועל מתוך אמון בישראליות, הוא יודע שמתחת למעטה הגסות והכפירה חיה נשמה ישראלית, והוא פועל על מנת לחשוף אותה ולרומם את העם. דווקא מתוך היכולת לראות את זכויותהם של ישראל מופיע התביעה הקנאית להופעת מדרגה זו. כל פשרה על מעלתם של ישראל נחשבת לחולשה.

אמון בלתי מתפשר בסגולתם של ישראל, וראיית הטוב הגנוז וצפייה קנאית להופעתו, תכונות אלו מתאימות לדורות של התחדשות ושיבה, ולכן אליהו הוא מבשר הגאולה

שבת שלום