הרב אס"ף בנדל

עץ יהודה ועץ יוסף

בפרשתנו, פרשת ויגש, מגיעה לשיאה ההתגוששות בין שני כוחות גדולים ועצומים בישראל - יהודה ויוסף. לאחר מכירת יוסף, והניתוק בין יוסף לאחיו, עולה יוסף לשלטון ושולט על האחים. שלטון יוסף על אחיו היה יכול להעצים את הפירוד והניכור, אך במקום זאת יוסף חושף את האחדות הפנימית בין האחים. האחדות והערבות מגיעות לשיאן כאשר יהודה, מבני לאה, מוסר את נפשו על הצלת בנימין, מבני רחל.

התגוששות זו, והאחדות שבסופה, תלווה את האומה הישראלית לאורך תהלוכותיה. מכירת יוסף וההתנכרות מופיעה שוב בהתפרדות הממלכות בימי רחבעם. ירבעם האפרתי, מבני אפרים, מקים את ממלכת ישראל, תוך עזיבת מלכות יהודה ושיטתה הלאומית.

מלכות אפרים מפרידה את העניין הדתי מהעניין הלאומי. במקום בית המקדש, מקום עבודת ה' של האומה, מחדש ירבעם את עבודת הבמות, עבודת ה' פרטית או קהילתית, שאינה מתערבת בהנהגה המדינית. סמלה של מדינת אפרים הוא עגל הזהב, שורו של יוסף, אשר נבנה בהשראת פני השור שראו בני ישראל במרכבה העליונה, במעמד הר סיני. השור מסמל את כוחות החיים הטבעיים, יהדות השרירים, ובני מלכות ישראל דוגלים בלאומיות טבעית וחילונית, כאשר הדת היא נחלתם של הפרטים. הפרדת הרשויות פגעה גם במלכות יהודה וגם במלכות אפרים, אשר עם הזמן סיגלו לעצמן תרבות נכרית, והתדרדרו לשחיתות חברתית, מוסרית ודתית, שהובילה לחורבן ולגלות.

אך מקום הפירוד הוא גם מקור האחדות. בית אל אינו רק מקום פירוד הממלכות ומקום עבודת הבמות, בית אל הוא גם המקום בו מסוגלות י"ב אבנים להתאחד מתוך מסירות נפש, ולהפוך עם השחר, באורח פלא, לאבן אחת, תחת מראשותיו של יעקב. אבן אשר תהיה לראש פינה ותימשך בשמן הישראלי הטהור, החתום בחותמו של כהן גדול. בסופו של התהליך יתאחדו יהודה ויוסף, על ידי מסירות הנפש של יהודה על הצלת בני רחל.

בהפטרה, מגלה לנו יחזקאל את אשר יקרה באחרית הימים. על נבואה זו אומר האברבנאל: "ייעוד הנבואה הזאת, הלא אם קטון הוא בעיניך, המעיין, ראש ייעודי ישראל הוא". יחזקאל מגלה לנו שליוסף וליהודה יש את הכח להתאחד. הוא יחזקאל אשר על פי המדרש ביקש רחמים על ישראל, ובזכותו הפכו פני השור שבמרכבה לפני כרוב, אדם צעיר. יחזקאל מגלה שגם בפני השור של יוסף טמונים פני אדם, וליוסף יש את היכולת לצמוח ולהפוך לעץ יהודה.

בהפטרתנו לוקח יחזקאל את עץ יהודה ועץ אפרים ומאחדם תחת שלטון עץ אפרים, אך באורח פלא הם הופכים לעץ אחד, תחת שלטונו של יהודה. וכך, באחרית הימים, יתקבצו הגלויות בארץ ישראל תחת שלטונו של יוסף, ויקימו יחדיו את מדינת מלכות ישראל, מלכות שכלפי חוץ נראית כלאומיות טבעית הנפרדת מתורת ישראל, אך באורח פלא, יהפכו שני הכוחות לעץ אחד, ותתגלה מלכות ישראל המאוחדת תחת שלטון מלך מבית דוד, ממלכה שכולה קודש לה'.

משיח בא בהיסח הדעת, כלפי חוץ נראה כי יעקב נושא את רחל, אבל כשמאיר השחר מתגלה כי זוהי לאה, ושתיהן יחד בונות את בית ישראל. כלפי חוץ נראה כי טרוף טורף יוסף, אך באמת עוד יוסף חי. כלפי חוץ נראה יוסף כמלך מצרי אך באמת הוא יוסף הצדיק השמור מהחטא. בנגלה, נראה כי יהודה בא על הקדשה בדרך, אך מתגלה כי זו תמר אשר כיסתה פניה. בגלוי, נראה כי ישי בא על שפחתו, אך עם שמן המשחה המלכותי מתברר כי באמת היתה זו אשתו הצדקת, אם דוד. וכך גם בעתיד, בגלוי תקום מלכות יוסף המנותקת, הנראית ככולו חייב, אך יתברר כי בסתר כולו זכאי, ובן דוד מגיע מחופש לעני הרוכב על חמור.

אך לצורך האחדות דרושה מסירות הנפש של יהודה על הצלת בנימין. כאשר מלכות יוסף מנותקת משורשיה הנשמתיים היא צפויה להיחרב, בכוח לאומיות כזו להמית עם חי, ואינה יכולה להחיות עם מת. מתברר כי מלכות בית דוד פועלת כאן בסתר, והיא שמחיה ומפריחה את כוחות התחיה. אחדות הממלכות תלויה גם באנשי אמנה, אשר אינם מתייאשים מיוסף, וצופים כל הזמן את הקודש הגנוז בליבו. אנשי בית יהודה ממשיכים להאמין בקדושתם ושייכותם של בני רחל, ואינם נותנים יוסף ולבנימין להיות נידחים בארץ מצרים, ולהשתקע בתרבות מודרנית המשעבדת את רוח האדם.

"וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא יִהְיֻה עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד... וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם: וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם".