"וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃
הִקָּבְצ֥וּ וְשִׁמְע֖וּ בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֑ב וְשִׁמְע֖וּ אֶל־יִשְׂרָאֵ֥ל אֲבִיכֶֽם"׃
ברכות יעקב המובאות בפרוט רב אינן ברכות של איחולים גרידא, ברכות – כפי שפגשנו כבר מספר פעמים בחומש בראשית, הן היכולת לזהות את הנק' הפנימית ולברר, להוציא אותה אל הפועל בצורה טובה, להבריך אותה במציאות.
כהקדמה לברכות יש מקום לציין מס' נקודות המהוות תשתית ראויה להופעת הברכות:
"הֵאָֽסְפוּ֙"
לומר לנו, אין ברכה ואין עתיד אם אין אחדות. תנאי יסוד לבנין האומה וליכולת שלה להוציא את מגמתה המיוחדת אל הפועל הוא אחדות שלה.
יעקב – מייצג את אבי המשפחה, את הצד הפרטי של המשפחה הספציפית.
ישראל – מייצג את הצד הכללי, הראשית של האומה, דור המייסדים של האומה הישראלית.
לאור זה יש להבין את הברכות:
יעקב לא מסתפק בברכות לילדיו, יעקב מברך את השבטים, את יסודות האומה הישראלית.
הוא עסוק בלברר, לחדד, להעצים ולברך כל כח וכח מי"ב השבטים מכיוון שכל הכוחות הם חשובים ונצרכים ע"מ להוציא לפועל את המגמה האלוקית של האומה, אי אפשר לוותר על אף כח (כפי שראינו בפרשה שעברה שיהודה, כח המלכות, מוכן למסור את נפשו ובעצם את כל כלל ישראל , על כך שבנימין לא יישאר עבד במצרים) וצריך לסדר כל כח במקומו המכון והראוי בתוך מרקם הכוחות הישראלי.
אלו 3 יסודות שגם בימינו עלינו לברר ולבנות בתוכנו, בזמני הגאולה שלנו:
בעז"ה נעשה ונצליח