קטנתי מכל החסדים

"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יְהוָה הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ:  קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים: וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב".

בפרשתנו יעקב מתכונן למלחמה עם עשו, ובתוך כך פונה לאלוהיו ונושא תחינה: " קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ... הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו". ובמדרש רבה: "קטונתי, רבי אבא אמר איני כדאי", ומביאו הרמב"ן: "כי קטון הוא מהיותו ראוי לכל החסדים שעשה עמו", הרמב"ן מפרש כי "האמת" הן הטובות שהקב"ה הבטיח ליעקב וקיים, ו"החסדים" הן הטובות שגמל לו לפנים משורת הדין, ועל כולם אומר יעקב "איני כדאי". ולכאורה יש לתמוה על בקשתו יעקב, יעקב מודה שאינו ראוי ולא היה ראוי לאותם חסדים גדולים שעשה עמו הקב"ה, אם כן, באיזו עילה הוא פונה עכשיו ומבקש הצלה?

בדבריו של יעקב טמון סוד גדול, והוא יסוד הבטחון, את בקשת יעקב מבאר הרמב"ן: "ואתה אמרת היטב איטיב עמך. אף על פי שהיתה פחדתו פן יגרום החטא אמר עשית עמדי חסדים גדולים שלא הייתי ראוי להם, כל שכן שיש לעשות עמי חנם החסד הזה אשר הבטחתני עליו, שתיטיב לי ותרבה את זרעי, ואין חטאי ראוי למנוע ממני הטובה אשר הבטחתני בה, כי גם מתחילה לא הייתי ראוי לה אם עונות תשמור לי, ולא הבטחתני עליה בעבור מעשי רק בחסדיך הרבים". ההטבה האלוקית אינה תלויה ומוגבלת על פי  מעשי האדם וזכויותיו, הקב"ה חפץ להיטיב לבריותיו הרבה מעבר למה שמגיע להן מצד מעשיהן, כמו אב החפץ להיטיב לבניו מצד זה שהם בניו, ומצד אהבתו הבלתי תלויה, ולא מצד מעשי הבנים.

רבנו בחיי, בשער הבטחון שבחובות הלבבות, מזכיר יסוד זה כאחד מיסודות הבטחון: "שיהיה מי שבטח עליו בתכלית הנדיבות והחסד למי שראוי לו ולמי שאינו ראוי לו... שידע רב טוב האלהים על האדם, ומה שהתחיל אותו בו מרוב החסד והטובה מבלי שיהיה ראוי אצלו לכך ולא לצורך שיהיה אליו, אך נדבה וטובה וחסד", ללא יסוד זה לא ייתכן הבטחון, כי האדם יהיה מסופק תמיד האם הוא ראוי לטובה והאם הקב"ה חפץ בו ובטובתו, ולכן עליו לדעת ולזכור כי הטובה אינו מגיעה לאדם מצד מה שהוא ראוי, כי אם מצד חפץ ההטבה, ולכן אין מקום לספק, הקב"ה חפץ להיטיב לכל אדם בכל עת ובכל מקום.

אמנם אין מקום לספק, אך יש מקום ליראה מן החטא, כהמשך דברי הרמב"ן: "אבל הכל מיראת חטא כי דרך הצדיקים לירא תמיד", למרות רצון ה' להיטיב, לפעמים יש גם חשבונות אחרים, והטובה יכולה להגיע גם בדרך נסתרת, דרך שאינה נעימה, ולכן דווקא מתוך האמונה כי הקב"ה רוצה להיטיב לכל אדם באשר הוא, ומתוך יראת החטא, על האדם להשתדל ולתקן את מעשיו ודרכיו ולהדבק ברצון בוראו.

שבת שלום