הרב יוחאי קפלן

"שיח ישראל"

אחד המוקדים המרכזיים בפרשתנו הוא שליחת אליעזר עבד אברהם לחפש אישה מתאימה ליצחק אבינו. 

מפורסמת השאלה מדוע ראתה התורה להאריך כל-כך בסיפור שליחותו, ויותר מכך בפירוט ובחזרה נוספת על סיפור הניסיון שמנסה אליעזר במטרה למצוא את הנערה המתאימה, פעם ראשונה בעת המעשה, ופעם שניה בסיפור למשפחתה של רבקה.

תשובת חז"ל לשאלה זו מפורסמת גם היא _{(ב"ר פ' חיי-שרה)} "א"ר אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, פרשתו של אליעזר שנים וג' דפים הוא אומרה ושונה, ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא" (הביא זאת רש"י בפרשתנו בשינויי לשון קלים).

 

הרב זצ"ל ב"אורות" מבאר את התוכן הפנימי של מאמר חז"ל זה, ומאיר על פיו היבט נוסף בתהליכי הגאולה של דורותינו אלה. כך הוא כותב _{(אורות התחיה יד')}:

"שריד קטן מדבר גדול הוא יקר ומעולה מדבר קטן שלם.

ניצוץ אחד מאור חיי האבות, מקדושתם וגבורת אלקים העליונה שבגדולתם, ההולך ואור באחרית הימים להשיב לתחית עולמים את ישראל, ועמו יחד את העולם כולו, ע"פ סדר והדרגה, הוא נעלה ונשגב מכל הקדושה הגלויה שבתוכן של אמונה ויראה, תורה ומצוה, של ההמשך המועתק מספיחי ספיחים של בנים, "יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים"".

שריד השייך לעניין גדול באיכותו ומהותו, גם כאשר הוא מצומצם וזעיר הרי שבמהותו הפנימית נמצאת וקיימת אותה איכות עליונה, שורשית. על כן הוא "גדול" בחשיבותו וערכו העצמי, יותר מדבר שאמנם הוא שלם, אך באיכותו ומהותו הוא קטן.  

אור חיי האבות, הרי הוא טבע החיים הישראלי בשורשו, באיכותו הנקייה ביותר, בקדושתו העליונה ביותר, ובמוסרו העמוק והעליון ביותר. ידועים דברי חז"ל שהאבות קיימו את כל התורה כולה קודם שניתנה. בטבעיותם הקדושה חיו את מוסר התורה גם קודם נתינתה.

מהאופי התמציתי של האבות, הולך ונמשך אופי האומה הישראלית כולה לדורותיה, בכלל כולו, ומתוך כך גם בפרטים. זהו בעצם המושג "סגולת ישראל" כפי שכותב הרב _{(אגרת תקנה')} שהיא "טבע הקדושה שבנשמת ישראל מירושת אבות". זהו הטבע הישראלי.

 

לעומת זאת ישנה קדושה גלויה של "אמונה ויראה, תורה ומצוה". התורה והמצוות עניינם להוציא לפועל ע"י מעשינו, תפילתנו, ועבודתנו בכלל, את הטבע הפנימי השורשי שלנו.

כך כותב הרב במקום אחר _{(אורות ישראל ד' ט')} "האבות משפיעים הם את הצד הטבעי שבכנסת ישראל, ומשה רבנו את הצד הלמודי. והם ממוזגים זה בזה ומשפיעים זה ע"ז".

אמנם יש לזכור ולדעת שערך פעולותינו קטן בהרבה מערך הסגולה השורשית הפנימית. כפי שמבאר הרב באגרת תקנה' "שני דברים עיקריים ישנם שהם יחד בונים קדושת-ישראל

וההתקשרות האלוקית עמהם. הא' הוא סגולה, כלו' טבע הקדושה שבנשמת ישראל מירושת אבות. וכו'

והב' הוא ענין-בחירה, זה תלוי במעשה הטוב ובתלמוד-תורה. החלק של הסגולה הוא הרבה, באין ערוך כלל, יותר גדול וקדוש מהחלק התלוי בבחירה".   

 

בדורות הגאולה הולך ומאיר בפנימיות הנשמות הטבע השורשי הישראלי "שיחתן של אבות". גם כאשר אינו נראה ואינו מופיע בבחירה מתוקנת של שמירת תורה ומצוות מעשית, מ"מ הוא מפעם, דוחף תובע ומפתח בסתר את בניין גאולת ישראל.

תוכן הארה זו, הוא נעלה ושורשי מתוכן ההארה שמונח בתוכן של פרטי מעשי תורה ומצוה. ועל כן יפה שיחתן של עבדי אבות - מתורתן של בנים.

שיחתן של עבדי אבות היא בעצם הטבע הנשמתי הפנימי המתחדש בעת הגאולה, מה שלא האיר בנשמות בזמן הגלות. שם נמצא עיקר החידוש של דורות הגאולה לעומת תקופת הגלות. כפי שאומר הרב במשפט הסיום בהמשך הפסקה "שיחתם של עבדי אבות, שהיא גאולתם של בנים".

מובן מאליו שאין כוונת הדברים להקל במאומה מחיוב והחזקת "תורתן של בנים" באופן מעשי, כפי שיבואר מיד, אלא לשפוך אור על עומק התהליך ומהותו. 

 

בהמשך הפסקה מבואר עוד שמכאן נובעת החוצפא של עקבתא דמשיחא, שבתוכה פנימה נמצאת נקודת קודש ו"רוח ד' נוססת", אף שכלפי חוץ היא מופיעה כ"כפירה מנוולת, בזויה וחדלת אישים" כפי שיכנה זאת הרב בהמשך.

חוצפה עניינה חוסר הכרת הערך. אדם בעל ערך קטן המיקל ראש לעומת אדם או עניין בעל ערך גדול ממנו.
לדור יש ערך פנימי גדול, הארה נשמתית גדולה, אף "שבפועל אין לו כלום" _{(ראה מאמר הדור),} ומתוך כך הוא מזלזל בגדולים ממנו, המחזיקים ב"אורות גלויים" של תורה ומצוות. הוא מרגיש בהרגשה פנימית, לא מודעת, שהוא שייך לתוכן נעלה מזה. ומכאן נוצר מתח וזלזול חיצוני.

 

ממשיך הרב "גדולי קדושי עולם יכירו את הרז ויצדיקו קודש, הם, בתומתם העליונה, יחברו את תורת הבנים לשיחת האבות ועבדיהם, ותורה מעוטרת בכל הוד ובכל גבורה, בכל חן ובכל תפארה, תתגלה להיות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו.
חזקו אל תיראו! אור משיח מתנוצץ, גאולת עולמים מופיעה מכל החרכים, מחושך הרשעה והכפירה המנוולת, הבזויה וחדלת אישים, בא יבא אור עליון, אשר יעמיד במרחב רגלי ישראל וירומם בכבוד קרן עם יודעי אלקיו. וכו'".

אנשי אמונה פנימיים מבינים את התהליך בשורשו, עם כל מורכבותו ומכאוביו. בגדלותם מבינים ומחברים את מעשי התורה והמצווה לשורשם הפנימי, להארת סגולת החיים הישראלים. מתוך הבנה 'כי הם', התורה והמצוות, הם הינם מבטאים ומופיעים את 'חיינו ואורך ימינו' הטבע החיוני העצמי שלנו.

הם מכירים ש"אור התורה העליונה הנובעת משיחתם של עבדי אבות, שהיא גאולתם של בנים".

על ידי הארת הבנה זו והעמקתה, מהלך הגאולה ילך ויופיע בצורה מאירה ובריאה, בהתאמה שלימה בין טבע החיים הפנימיים למעשינו ופעולותינו שבחיים הגלויים. בב"א. 

 

- להרחבה בעניין ה"שיח", ראה אוה"ק ג' עמ' קו', על היחס בין 'שיר' 'זמר' ו'שיח'.
שי"ר הינו "שכל, יכולת, רצון". לעומתו שי"ח הינו "שכל, יכולת, חיים". ומצטט-כותב שם הרב "עכשיו תורה נתתי לכם, לעתיד לבוא חיים אני נותן לכם" - וזה יסוד השיח. והדברים קשורים לענייננו.

 

ולסיום בנימה אישית,

בוגרי הישיבה, חברים יקרים ואהובים לי מאוד,

ממש אוהב, ומאוד מתגעגע לכולכם.

אז מחכה שתקפצו לביקור, יהיה הרבה על מה לדבר...

 

שבת שלום ומבורך, יוחאי.