בסוף פרשת נח בפס' לא התורה אומרת "ויקח קרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בננו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו איתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבואו עד חרן וישבו שם" -התורה לא מנמקת מדוע תרח לוקח את המשפחה לצאת מאור כשדים לארץ ישראל. הרמב"ן (יב,ב) כותב 'שעשו אנשי אור כשדים עימו רעות רבות על אמונתו בהקב"ה והוא ברח מהם ללכת ארצה כנען ונתעכב בחרן'- כלומר אחרי שאברהם התחיל את מלחמותיו עם עובדי הע"ז ובפרט נמרוד שהתנכל אליו ,תרח לוקח את המשפחה ו'בורח' משם . כלומר הם לא הלכו אל ארץ ישראל במכוון אלא העיקר היה לברוח מנמרוד ומכל רודפי אברהם אבינו. וכאשר הגיעו לחרן וכבר היתה רגיעה מנמרוד שלא שלט עד שם אז חנו בחרן(מלב"ים) ושינו את תוכניתם הראשונה ללכת לארץ ישראל(רש"ר הירש) שהיא בעצם היתה הבריחה מנמרוד.
בפרשה שלנו הקב"ה אומר לאברהם "לך לך" – הרש"ר הירש כותב 'לך לך בדרכך שלך, לך בדרך שמבודדת אותך מארצך ומבית אביך' – כלומר אם מאור כשדים יצאת ע"י 'ויקח תרח" והיית נילווה אל תרח יחד לבריחה מנמרוד, כמו שהסבירו הרמב"ן והמלב"ים- עכשיו אתה מצווה לברוח מתרח ולהשתחרר מעובדי העבודה זרה!
הקב"ה מצווה את אברהם- תשאיר את תרח בחרן, אל תיקח אותו איתך לא"י! (כך מסביר הרא"מ את המדרש המובא ברש"י על יא,לב). אתה צריך להתנתק מכל 'בית אביך' ששייכים לאלפיים שנות תוהו ולהתחיל את האלפיים שנות תורה.
זהו ציווי שהוא לא המשך של המציאות שקדמה לציווי, אלא לידה של מציאות חדשה שלא קשורה לכל הקודם לה. עד כדי כך שחז"ל אומרים שהקב"ה פטר את אברהם מלכבד את אביו כי הינו כמו גר שנולד מחדש שאינו מיוחס לאביו (גבורות ה' פרק ה).