"הארץ אשר אראך" – זאת הארץ בגבולותיה
הבטחות הזרע והארץ חוזרות וחורזות את הפרשה. מתחילתה, באמירה האלוקית הראשונה אל אברהם אבינו ועד סוף הפרשה, וכל פעם ההבטחה מפורטת יותר וברורה יותר. מ"הארץ אשר אראך" באופן סתמי וכללי עד פירוט הגבולות של עשר עממין – "קני קניזי וקדמוני וכו'". וכמו כן פירוט הזרע הולך ומתברר: מ"אעשך לגוי גדול" עד "כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך" – עד "לו ישמעאל יחיה לפניך" – ועד הבטחה ברורה: "אבל שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק".
מדוע יש צורך בשלבים הללו? מדוע ההבטחות לא נאמרו מיד בצורה ברורה וחד משמעית?
בפשטות אפשר לומר שמדרגת אברהם עולה ונבנית במהלך השנים. מאברהם שבחוצה לארץ, אברהם שעובר ניסיונות וצומח, וככל ששיעור קומתו עולה כך האמת האלוקית ישראלית מתגלה לו ביתר בהירות.
אמנם באופן יותר עמוק נראה להסביר שרק אחרי שהיעוד וההבטחה נאמרים באופן מופשט ועליון, רק אחר כך אפשר לבאר ולפרט בצורה ברורה. האידיאל העליון חייב להקלט ראשית כל בעליונותו, אחרת – הוא לא יקלט נכון. קודם כל: "הארץ אשר אראך". ארץ אלוקית! היא לא נמצאת בגבולות מסויימים, היא מעבר לכל! אם הקב"ה היה אומר גבולות היה אפשר לקלוט זאת באופן משובש, וכן גם אידיאל האומה: "גוי גדול, ונברכו בך כל משפחות האדמה". ובשלב הזה חשוב לדעת שבאמת לא משנה כ"כ אם זה יהיה זרע ביולוגי או לא – זה אידיאל שקודם לכל המציאות! אח"כ ורק אח"כ מתחדש החידוש הנוסף- באמת זה זרע מוחשי, והארץ בגבולות ברורים. הפלא, 'הראשית' של עמ"י וארץ ישראל הם חלק ממשי ואינטגרלי ממציאות העולם. ורק כך אין במימוש – הקטנה. הפרקטיקה עלולה להקטין ולצמצם ולא רק לממש.
"דור מצפה לישועה קרובה" (אורות התחיה) – צפיית הישועה שהיא היא המעמידה את היהדות במשך ההיסטוריה – הכרה פנימית טבועה עמוק עמוק בתוכנו שיבוא זמן של תיקון עולם עליון בטוב גמור של קרבת ה' – "וידע כל פעול כי אתה פעלתו" – ובדורנו אנחנו בארץ ישראל, ובמדינת ישראל, וההכרה ש"זו המדינה אותה חזו נביאנו" (לנתיבות ישראל) ויש במציאות שלנו צמח ישועה לנו ולכל העולם – דווקא בדורנו צפיית הישועה עלולה להיות יותר קשה מדורות אחרים. ובאמת כמה זה נצרך לנו, הכרת גודלנו באמת! רק זה ירומם אותנו מההתבוססות בפוליטיקה ובתסבוכותיה ויתן לנו כוח להתייחס נכון ולפעול נכון. וזה החידוש בפרשה , קליטה של עומק ומלוא משמעות מציאותינו – וההכרה שזה עצמו מופיע בהופעה הממשית הישראלית.