בפרשתנו אנו פוגשים את אנשי דור הפלגה, בוני מגדל בבל. זהו דור של אנשים שהיו לאחר המבול, לאחר שנחרב העולם ונשארו רק נח ובני ביתו. דור הפלגה התאחדו יחדיו כדי להקים מגדל שראשו בשמים ונענשו בפיזור על פני כל העולם, בבלבול של כל השפות.
ויש לתמוה, מדוע נענשו? הרי בניגוד לאנשי דור המבול שהיו מאוד מאוד אגואיסטים וכל אחד דאג לעצמו ולא עניין אותו כלל מה קורה לאחרים, בניגוד אליהם, דור הפלגה היו מאוד מאוחדים אחד עם השני , היה אכפת להם מכלל האנושות, אם כן מה חטאם?
אלא, לא מספיק להיות מאוחדים, יש משמעות עצומה למניע של האחדות - והמניע של אנשי הפלגה היה "להתאחד כולנו" על מנת שנוכל להתנתק מן השמים, מאלוקים, מהצד הרוחני העליון של החיים ולהשאיר רק את העולם הזה, את החומר והיצרים – זוהי איננה אחדות, זוהי רשעות ולכן אלוקים פיזר אותם על פני כל הארץ.
אברהם אבינו שמופיע בסוף הפרשה, הוא עתיד לייסד עם שיראה לעולם מהי אחדות אמיתית, לא מספיק גיבוש וחיבור אלא צריך שהאיחוד ייעשה מתוך מגמה אלוקית, מתוך שייכות משותפת למציאות העליונה.