הישן יתחדש

ימי אלול, "אני לדודי ודודי לי", ימים של אוויר פסגות, של עמקות גדולה; ימים שדורשים רק להקשיב, לפתוח את האוזניים שמעו את הקול השופר הפנימי ולשבנו, להתחיל להדהד ולהכין אותנו ליום הגדול. ימים של התחדשות.

אבל ברור שכמו בכל שנה מתעורר לו גם הפעם יצר מסטין שיושב לבטח בתוכנו, ושואל אותנו – "האמנם?!", "האם אתה באמת מאמין שמשהו ישתנה כאן הפעם?!". הוא מכיר אותנו היטב, הוא נמצא איתנו הרי בכל הנפילות הכי גדולות, בכל הירידות הכי שפלות ומייאשות – ודואג להזכיר באוזנינו שוב ושוב – "יופי, תגיד וידוי, תמליך את הקב"ה, תתכוון בתפילות – ניתן לך חודש אחד לעבוד על עצמך, ואז נחזר חזרה, למי שאתה באמת...".

 ימי אלול הם ימים של התחדשות, הקשר הולך ומתחדש, "כמשוש חתן על כל ישיש עלייך אלוקייך". שמחת החתן והכלה יש לה ערך עצום, מה שבני הזוג יצטרכו לתת לה להוביל בכל חייהם. גם במשברים, גם בפעילות, גם בשיגרה האפורה – צריך לעורר את הזיכרון הזה של שמחת החתן והכלה. זה לא דומה, לא אפיזודה חולפת – אדרבה, השמחה הזו של ההתחדשות היא האמיתית, זה באמת הקשר הפנימי שבין הבעל והאישה – והזיכרון הזה יש בכוחו לעורר מחדש את האהבה הפנימית והעמוקה גם בשעות של משבר.

 ימי אלול, סוף השנה, הנקודה הכי רחוקה מראשית השנה, הכי חשוכה והכי ירודה – ויחד עם זאת גם הכי קרובה לראש השנה. ימים של התחדשות הקשר, של "אני לדודי ודודי לי" – לא דומה אלא כאמת גמורה. ימים דורשים הקב"ה קרוב לנו ומצוי בקרבנו, "המלך בשדה" – והעבודה שלנו היא לאחוז בהם בעוצמה אדירה בלי להרפות עכשיו, להפנים היטב את הקשר שמתעורר, את ההתעוררות הפנימית שלנו לעבודת ה', ולקחת אותה איתנו לכל ימות השנה.

שנה טובה, חג מבורך, ושנזכה לאהבת ה' אמיתית ועמוקה – בימים אלו ומתןך כך בכל השנה כולה.