ראש השנה וארץ ישראל

ידיד טוב סיפר לי בהתרגשות גדולים ובעיניים בורקות איך חווה את יום הדין- ראש השנה. תיאורו לווה בהקדמה לא קצרה איך הוא התכונן לקראת ראש השנה; לאורך כל השנה חסך כסף, תיאם תיאומים וסידר סידורים. בהתקרב היום המקודש ארז את מטלטליו ויצא את ביתו. רגשות מסירות הנפש שליוו אותו אותה ניכרו היטב בלשונו הציורית עת הוא מגולל סיפורו לפני. אכן לא קל להשקיע ממון רב כל כך, סידורים רבים ויותר מכך- לעזוב את המשפחה. כן, משפחתו נשארה בבית- רעייתו, בניו ובנותיו. הפרידה הייתה לא קלה, פני הבנות נפלו, הבנים שתקו והאישה נתמלאה דמעות. "שוב ראש השנה בלעדיו", כל הסעודות, הקידוש, והטיפול בילדים הקטנים- הכל לבד.

"אך מי אמר שמסירות נפש פעם בשנה למען ראש השנה זה דבר פשוט". שח לי רעי. גם אשתו כמובן הייתה שותפה מלאה לתחושה זו ואף עודדה אותה כך, הרי זכות בעלה - זכותה היא.

דבריו של חברי הזכירו לי סיפוק דומה מאוד, כמעט 'אחד לאחד'. סיפר ​​אותו יהודי צדיק, קדוש ומקובל. ת"ח שחי לפני מאות שנים- הרמב"ן.

כשאנו מעיינים בתורה ומחפשים היכן למצוא ראש השנה אין אנו מוצאים אזכורו אלא בפסוק אחד [1] : "והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים, ארץ אשר ה 'אלוקיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה עד אחרית שנה "(דברים יא, יא-יב).

הרב בדרשות לראש השנה מבאר את הקשר שבין עבודת ראש השנה בין מעלת א"י כאילו שמובא בפסוק

"בא"י" למטר השמים תשתה מים "כדי שיהיה דבק תמיד אל הכלל, והנה דרך העולם שכניים מתקבצים לאגודה לעשות דבר אחד הדורש ממון וחיל, אבל עשירים כל אחד קונה בפני עצמו, על כן לא יחזיק האדם עצמו לעניין זכויותיו כעשיר לומר שלא צריך להשתתף עם הכלל, כי אם הוא ענין נגד גודל החיובים נגד הבורא יתברך "ליש שיתוף איניש נפשיה בהאי דבורא" (ברכות ל.) ווביחוד הוא מחויב בראש השנה וביותר מחויב בליל ראש השנה שהוא הקדמה לכל הדין שבא ביום .. "(מאורות הראי"ה , ירח איתנים, עמ 'קה')

מדברי הרב מוסבר שארץ ישראל במהותה נוצרה כך שהיא מאחדת את ישראל לכלל אחד. סגולה זו, הקיימת בארץ, מאחדת את ישראל "ומי כעמך ישראל גוי אחד-  בארץ". ההתאחדות וההתכללות של הפרטים בכלל, זוהי המידה הנצרכת לכל אחד מישראל ובעיקר בראש השנה על מנת להיכתב לחיים ולהפוך בה '(ע' בתחילה הדרשה הנ"ל).

כך מבאר הרב את דברי הגמ ': "א"ר יצחק כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה שנאמר" מראשית השנה "" מרשית כתיב "ועד אחרית" מכלל דאיתא אחרית "- ומסביר ש"רשית" מלשון רש, עני- כאמור לעיל, שמי ששם עצמו כעני בעניין העמידה בדין, מי שמדבק עצמו עם כלל ישראל אזי סופו באחרית להתעשר. פירוש, כך המדרגה הפרטית שלו תצא זכאית בדין. ומקום ההתאחדות האמיתית והשלמה הרי היא בארץ ישראל ודווקא בארץ ישראל.

מאות שנים קודם לרב נשא דרשה רבנו הרמב"ן. בדרשה זו שנשא לפני ת"ח בעכו הוא מבאר ענייני ראש השנה בהלכה ובאגדה.

בשלהי דרשתו מתאר הרמב"ן את חוויותיו באופן אישי. "כיוון שאמרנו ראש השנה יום דין לכל האדם וכולן נדונין בו, צריך הכל לשים את הדבר על ליבם ולשוב בתשובה ... נמצא קרובן של ישראל אצל הקב"ה הוא הגורם רחב, וכל שכן הזוכים לישב לפני הקב"ה בארצו שהם כמו רואי פני המלך ואם זהירים בכבודו, טוב להם ואשריהם, ואם ממרים בו אוי להם יותר מכל הבריות שהם עושים מלחמה ומכעיסן את המלך בפלטרין שלו ... ". וכן הולך ומבאר הרמב"ן את העניין כי ארץ ישראל היא מקום פלטרין של מלך- של הקב"ה, שהיא "נחלה מיוחדת לשמו". וזה מה שהוציאני מארצי וטילטלני ממקומי, עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי נעשיתי כעורב על בני, אכזרי על בנותי, לפי שרצוני להיות טלטול נשמתי בחיק אימי ( = שנשמתי תהיה בארץ ישראל) ".

אכן הרמב"ן עזב במסירות נפש את אשתו בניו ובנותיו, חסך ממון רב והסתכן בדרכים אורבות ע"מ להגיע לארץ ישראל ובעיקר להיות בה בראש השנה. להיות עם המלך בפלטרין של מלך בזמן ההמלכה!

אשרינו שזכינו להתקבץ לארצנו ולשוב ולהיות גוי אחד ומאוחד בארץ, ומתוך התאחדותנו בכלל נזכה להיכתב ולהיחתם לחיים טובים ולשלום אנו- וכל בית ישראל.

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה.

[1] אמנם מוזכר "יום תרועה", אך הביטוי ראש השנה אינו מופיע אלא כאן.