"באו מים עד נפש"

מזמור ס"ט בתהילים פותח בפס', "הושיעני אלוקים כי באו מים עד נפש". ומפרש רש"י: מים - האומות. פרק זה עוסק במעבר מסוף הגלות לגאולה. ומתחדש כאן יסוד: הגלות תמשיך ותתקדם עד אשר תגיע האומה למצב של "באו מים עד נפש" - מצב השפעת אומות העולם ולחציהם ונגישותיהם. עד שלא רק שאין לישראל כח להתנער מעפר הגלות אלא כבר בקושי מסוגלת האומה להחזיק מעמד.
ובהמשך: "יגעתי בקוראי, ניחר גרוני, כלו עייני מייחל לאלקי". התקווה, צפיית הישועה, התפילה - לכל אלו יש את הקצבה שלהם, ויש מצב שבו אפילו מחסני הדמעות של כנסת ישראל עומדים להסתיים. "אלוקים, אתה ידעת לאיוולתי ואשמותי ממך לא נכחדו" - דוד מתפלל בשם בכנסת ישראל, שאתה הקב"ה יודע את חטאותי ואת אשמותי ואינם עד כדי כך שמגיע לכנסת ישראל להגיע למצב הזה. וא"כ צ"ב, באמת מדוע כך הוא סדר סוף הגלות, להגיע למקום כ"כ נמוך. [ויש לומר שכך הוא המצב בסוף השואה. "מקימי מעפר דל, מאשפות ירים אביון"].

אומנם בהמשך הפרק מתחיל דוד בתפילות ארוכות פתאום מתגלים בכנסת ישראל מחסני תפילות ודמעות חדשים, מסוג חדש - תפילות על כבוד שמים. "כיעליך נשאתי חרפה...ואבכה בצום נפשי  ותהי לחרפות לי ( -רש"י: מה שכנסת ישראל מתפללת לגאולה משמש ללעג וקלס לגויים) ואהי להם למשל...ונגינות שותי שכר".
במקום הקשה שתואר לעיל, במקום הקרוב לייאוש שם מתחדש לכנסת ישראל כוחות מחודשים, מתוך הנקודה העמוקה שעניין ישראל הוא כבוד שמיים. כל עוד יש בכנסת ישראל כוחות להגאל - אזי הגאולה עלולה להיתפס כחסד שעושה הקב"ה עם ישראל ועוזר להם בצרותיהם. אבל באמת במבט שלם - גאולת ישראל היא גאולת ה'. "לא למענכם אני עושה". "למען שמו באהבה".
וכן כתב בספר בזוהר הקדוש (המובא באורות התחיה פל"ב) דווקא כאשר כנסת ישראל מגיעה למקום של "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל", שם "קודשא ב"ה וכל חיליו יבאו אליה, ויקימו אותה מן עפרא ביקר סגי".

תובנה עמוקה זו, המשרישה בישראל הנגאל את פשר גאולתו - "למען שמו" - זו "ידיעת מעמקים" המחלחלת בישראל. יום עצמאותנו הינו נס עליון, בתולת ישראל שבדרך הטבע נפלה לא תוסיף קום - קמה וגם ניצבה.
וידיעה זו פועלת בקרב ישראל פנימה לברר לאומה מה באמת ראויים להיות חייה, מה תוכנם ומהותם. וזה סיום הפרק "כי אלוקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה". ומהלך זה מוביא אל - "וזרע עבדיךינחילוה,ואוהבי שמו ישכנו בה". עם צמיחת ישוב הארץ צומחות גם קומתו הרוחנית של עמ"י.
והנה אנחנו הזוכים להיות במעלות הקץ המגולה, נשמע את ידיעות המעמקים האלה ונתפלל לראות בימינו לעיננו את המשך צעדי גאולתנו ופדות נפשנו, בב"א.

שבת שלום