האמון המשפחתי

"כי אין בית אשר אין שם מת". הכיצד? והלא בכל משפחה יש בכור אחד? אומרים חז"ל, כי המצריות היו מזנות תחת בעליהן עם רווקים מצריים, עד שלכל אישה מצרית היו ארבעה או חמישה בכורים - כל אחד בכור לאביו, וכולם מתו במכת בכורות. יוצא אם כן, שמכת בכורות גילתה לעין כול את ניוולתם של המצרים, את טומאת העריות הנוראה ששררה בקרבם. "בשר חמורים בשרם".

ועם ישראל? על שלומית בת דברי נאמר שהיה מפטפטת עם כול, "שלום עליך שלום עליך", ועל כן נקראה 'שלומית'. ואומרי על כך המדרש: "ולפיכך פרסמה הכתוב, ללמדך שזו בלבד היתה שזינתה ולא אחרת, שנאמר גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום". עם ישראל, במשך מאתיים ועשר שנים בהן שוכן בתוך טומאת המצרים, שומר על עצמו - "מעין חתום". איזו קדושה! איזו טהרה! כוחו של יוסף, אשר עמד מול יצרו בניסיון הקשה שבכולם, עומד להם לישראל לכל אורך גלותם.

האמון המשפחתי, כותב הרב באורות (ישראל ותחייתו כו), מניין הוא נובע? מהיכן הוא יונק את כוחו?

"האמון המשפחתי הוא תולדה והמשכה קוית מאותה האמונה הגדולה השרויה בעומק האהבה". אהבת ה' מביאה אותנו לאהבת כל הברואים כולם. "אברהם אוהבי", אוהב ה', הוא גם איש החסד הגדול שאוהב את הכול - מתוך הקריאה בשם ה' הוא מגלה את עומק שאיפת הטוב האלוהית. ומכוחו של אברהם יורשים גם אנו את תכונת האהבה הזו. אנו אוהבים את הכול כי בכל דבר אנו רואים נקודת אמת, יודעים אנו שבכל נקודת חיים יש יסוד אמיתי אידאלי שהעולם זקוק לו, שיש לו תפקיד משלו. את האהבה הזו מתחיל האדם לבנות מתוך הבית הפרטי שלו פנימה, באהבת איש לאשתו.

האמון המשפחתי, הנאמנות המוחלטת של האדם לאשתו (ולהפך), הינו בעצם נאמנות לשכינה השורה בתוך הבית, ל-"זכו - שכינה ביניהם". האמון הזה פירושו שאינני מחפש את עצמי בתוך הזוגיות, את האני הפרטי שלי, אלא את הנקודה הפנימית העמוקה שבקרבי, אותה נקודה אלוהית שמאפשרת לי להתחבר למי ששונה ממני כל כך. האדם נאמן לאשתו מפני שהוא יודע שיש בקשר הזה משהו הרבה יותר גדול מהצרכים הפרטיים שלו, מההבנות המוגבלות שלו ומהרגשות שבליבו. זו נאמנות לצד האידאלי שבחיים.

הקב"ה עומד ומזווג זיווגים, אומרים חז"ל. דהיינו, המהלך האלוהי בעולם הוא לגלות את הקשר, את החיבור שבין כל החלקים שבבריאה, לגלות את נקודת האחדות שגנוזה מתחת לכל הרצונות הפרטיים הקטנים של כל אחד. ושיא המהלך הזה מופיע בזיווג זיווגים, בחיבור של איש ואשתו, בבניית בית של טהרה וקדושה.

על כן אומר הרב שהאמון המשפחתי הוא למעשה עמודו של העולם, עליו מיוסדת ועומדת כל האפשרות לקדם את העולם, לשכלל אותו ולהביא אותו לשלמותו - להיות כלי להופעת השכינה. לעומת זאת, פגיעה באמון המשפחתי, הרי היא פוגמת בהכרח ביסוד החיים: "המעילה המשפחתית היא מעילה המהרסת את האושיות המעמידות את היצירה וכוחותיה בעולם הכללי, לשכלל את העולם המעשי והרוחני".

מכת בכורות מבדילה ומפרישה ביננו לבין המצרים, באופן החד והחריף ביותר. מכה זו, כנקודת סיום ושיא לכל המכות שקדמו לה, מגלה מה בין חיי ישראל לחיי המצרים, מה בין החיים האידאליים לחיים הרגעיים והחולפים, מה בין האמון המשפחתי למעילה המשפחתית. בירור זה הוא הוא נקודת המוצא שממנה יכול עם ישראל לצאת ממצרים, לצאת מתוך מגבלות הטבע העולמי ולהוביל את המציאות לחופש העליון שלה.

בתקופה כזו, בה האמון המשפחתי עומד למבחן בכל רגע, בה היסוד האידאלי של החיים עומד תחת סימן שאלה גדול כל כך, עלינו להוסיף ולחזק את עמידת הבית הישראלי, בעוז, באמונה ובאהבה.

שבת שלום