יציאת ישראל ממצרים- בריאה חדשה בעולם

לאחר מסע של כמה פרשות מגיעים אנו בפרשתנו אל היציאה ממצרים. אפשר היה לחשוב שיש כאן התפתחות לאומית הדרגתית של משפחת עבדים שהיתה לעם, ומכוחה המתעצם הצליחו לצאת לחרות. אפילו כוחות על-אנושיים הם הצליחו לגייס לשם מטרה זו, ובאמת התרחש כאן דבר מפליא. כך מן הסתם היו כותבים העיתונאים.

באה התורה לברר לנו מה באמת מתרחש. כיצד להתבונן על המציאות המופיעה לנגד עינינו. "ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ד' מארץ מצרים". אין כאן עם ככל העמים, יש כאן צבאות ד'.

"ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה... אני ד'", ודרשו חז"ל "אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ולא שליח, אני ד', אני הוא ולא אחר". ובאמת יש לשאול, הרי הרבה דברים מנהל הקב"ה בעולם ע"י מלאכים ושליחים, ומדוע יציאת מצרים בלילה הזה לא תהיה ע"י שליח כשאר הנהגת הקב"ה בעולמו?

אאמו"ר הכ"מ היה מבאר שאמנם את ניהול העולם הקב"ה עושה ע"י שליח, אך האם אפשר ע"י שליח לברוא יש מאין? מסתבר שזה רק הקב"ה בכבודו ובעצמו יכול לעשות. ביציאת מצרים נברא משהו חדש בעולם יש מאין, הופיעה נשמת האומה הישראלית, והרי היא כבריאה חדשה.

"ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי", כך מתארת התורה את יציאת מצרים בפרשת יתרו, אין כאן התפתחות אנושית מלמטה למעלה, אלא יש כאן יצירה אלוקית, נוצרה אומה שחקוקה בה נשמה של ממלכת כהנים וגוי קדוש, עם שביכולתו להופיע אחדות אלוקית בעולם, להופיע חיי קדושה בחייו הלאומיים.

רק בספר שמות נשלמת כוונת הקב"ה בבריאה, ע"י הופעת עם ישראל בעולם. יציאת מצרים היא עוד שלב בבריאת העולם, ע"כ מדגיש הקב"ה, ומדגישים חז"ל "אני ולא אחר".

כעין זה כתב הרב זצ"ל על הגאולה בדורותינו "לא הד קול שעם שנאוי בעולם הולך לבקש לו מקלט בטוח מרודפיו... אלא גוי קדוש, סגולת העמים, גור אריה יהודה נעור מתרדמתו הארוכה" (אגרות הראיה ב, תקעא).

מה גדול היום הזה. מה גדול הערך של עמנו, מה גדול הערך של חזרתו לציון. "אין גוזמא בתחית האומה, כל גודל ויפעה שאנו יכולים לייחס אליה הרי היא אמת ברורה" (פנקסי הראיה ב, עמ' קצ). ממילא גדול הוא תפקידנו והאחריות המוטלת על כתפנו, לפעול עם א-ל בציפיה לישועה.