מן, פרנסה ופורים

"ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא". מה פירוש השם שנתנו בנ"י למן ? יש מפרשים לשון שאלה כמו מה הוא. י"מ לשון הכנת מזון מלשון מנה "וימן להם המלך". וי"מ לשון חשיבות וגדולה מלשון מנוי (הכתב והקבלה ).

בדרך הרמז מבואר בספרים שהמן ראשי תיבות "מעשה ניסים". נראה שאמנם זה רמז, אך רמז שנוגע בלב עניינו של המן, במאפיין הבולט שלו. הלחם הוא פרנסת האדם, עמוד התווך של קיומו, ובמדבר הגיעה פרנסה זו בצורה ניסית גלויה. למעשה החלק החשוב והעיקרי בחייו של אדם, פרנסתו שהיא עצם קיומו, מגיעה במעשה ניסים. זהו מהותו של המן.

ולפי זה יש לברר מה רצון ה' מאיתנו בחיינו. כיצד רצונו שנבקש את הפרנסה שהיא יסוד קיום החיים, וממילא כיצד נבקש את החיים עצמם, האם גם בניסים ? 

המן נפסק עם כניסת ישראל לארץ, ומדויק יותר ביום הקרבת העומר, טז בניסן. העומר הוא קרבן של התבואה החדשה של ארץ ישראל, והוא בא כתחליף למן. עומר לגולגולת של המן נהפך לקרבן העומר. מעשה הניסים הגלוי של המן מפסיק. אך משה רבינו מצווה לאהרן לשמור מן בצנצנת "למשמרת לדורותיכם", כדי לזכור מה אכלו אבותינו במדבר.

כלומר רצון ה' שבחיים בארץ ישראל, הפרנסה והקיום יבואו מתוך עשיית האדם. אך מעשה הנס שנותן את הפרנסה והחיים לא בטל, הוא רק לבש צורה חדשה. כעת הדרישה האלוקית מהאדם למצוא את חייו בתוך ברכת ארץ ישראל, העבודה והעיסוק בה, ומעשה הניסים של המן יתלבש בכל עשייתו ובכל מאמציו. האדם ישתדל ויעשה, ויד ה' תשגיח תסייע ותשלח ברכה טבעית- ניסית בתוך המעשים עצמם.

המן אחר היה שסירב להכיר במציאות אלוקית משגיחה ומנהלת. לא הכיר בנס גלוי, וודאי לא בנס שמתלבש בתהליכי עשייתו של האדם. ואת העם שנושא אומר נשגב זה רצה המן להשמיד. לכן הנס שגבר עליו לא בא בגלוי, לא נקרע הים ולא נמצא פך שמן, רק החלטות נבונות ופעולות אמיצות של אנשים, מהלכים פוליטיים טבעיים- ניסיים הפכו את הקערה על פיה. יד ה' שבתוך המאורעות הפכה בין רגע מצב של מפלה איומה לפסגה אדירה לטובת ישראל.

לכן גם אותו המן של פורים קבעה ההשגחה העליונה שיום לכתו מהעולם יהיה באותו תאריך. כך מבואר בגמ' במגילה שנתלה ביום הקרבת העומר, בטז בניסן. היום שבו מתחילים ישראל לחיות את חיי הארץ הקדושה, מתחילים את תהליך ההפריה העצום בין הארץ לבינם, הוא היום בו מתגלה איך הנס נתפס ונאחז עמוק עמוק בתוך עצם הטבע של ארץ ישראל. המן של פורים צריך להיתלות ולהסתלק מהעולם, אך המן של המדבר צריך להיגנז בצנצנת כדי להזכיר לנו תמיד שכל פרנסתנו וקיומנו נובע ממוצא פי ה'. לכן פוסק השו"ע (סימן א סעיף ה, ועיין במשנ"ב שם ), שטוב לומר פרשת המן בכל יום. ומסביר הב"י "כדי להאמין שכל מזונותיו באין לו בהשגחה".

ה' הוא בחסדיו זיכנו להיות שותפים ע"י השתדלותנו בברכה שהוא משפיע לנו. וכך אנו צריכים להשריש בליבנו היטב ולהאמין באמונה שלמה שברכת המן, ברכת ה"מעשה ניסים", באמת מלווה אותנו בכל מעשינו, עסקנו ודרכי חיינו הארציות.

שבת שלום.