ותאמר ציון עזבני ה'

"ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני... התשכח אשה עולה? אמר הקדוש ברוך הוא: כלום אשכח עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר? אמרה לפניו: רבונו של עולם הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל? אמר לה: גם אלה תשכחנה. אמרה לפניו: רבונו של עולם הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא תשכח לי מעשה סיני? אמר לה: ואנכי לא אשכחך". (ברכות לב:)

חטא העגל גרם לירידה נוראה בישראל, ישראל שעמדו בהר סיני פסקה זוהמתם, והתעלו למדרגה בה בטל מהם הרע והמוות, באמירת "נעשה ונשמע" נחשפה מעלתם המלאכית של ישראל, ונקשרו להם כתרים. הכהונה היתה בבכורות, כי ישראל היו בשלב זה עתידים להתנהג כבכור בעמים, עם נשא מובדל ומלאכי, המשמש השראה רחוקה ועליונה לעמי העולם.

אך בחטא העגל ירדו ישראל ממעלה זו, ויעברו עוד אלפי שנים של צרות וגלויות עד שיחזרו ישראל למדרגתם. גם השפעת ישראל על העמים משתנה מרגע זה, מכהונת הבכורות לכהונת הכהנים, ישראל נודדים בעולם, נפגשים מפגש ישיר עם העמים, משפיעים אך גם מושפעים ונחסרים. כך מבאר הרב את חששה של כנסת ישראל כי ד' שכחה, שמא בטלה מדרגתם ושלמותם העצמית של ישראל, לא עוד יחס של נשמה וגוף כי אם מעמד של לב באיברים, עם נבחר אך ללא הבדל עצמי.

וגם אם ישכח מעשה העגל, שמא ישתכח מעשה סיני, שמא גם כשיחזרו ישראל למעלתם, עם התעלות העולם, שמא לא יוכר יותר יתרונם של ישראל, ויהיו שווים במדרגתם לשאר עמי הארץ.

על כך עונה הקב"ה – התשכח אשה עולה, עוללה פרי בטנה? מדרגתם העצמית של ישראל אינה בטלה ונשתכחה במעשה העגל, אמנם הדבר יגרום לנדודים ולחיכוכים עם האומות, והדבר יעכב את הופעת אורם של ישראל מלזרוח, על ידי השפעת הגויים על ישראל, אך בסוף, למפרע יתגלה כי הגלות הארוכה לא פגמה במעלת ישראל, וגם המדות הנלמדות מן הגויים והפוגמות בישראל יזדככו ויתעלו. בסוף יתגלה כי החסרון הנורא הוביל לתוספת שלמות, הזדונות יהפכו לזכויות, ואורם של ישראל יזרח ביתר שאת ויביא ברכה לעולם כולו.

גם לנו, בדורנו, יש תפקיד בתהליך הארוך של תיקון חטא העגל, ובחזרה למדרגתנו המקורית. כיצד נחיה את חיינו, כיצד ננהל את חיינו הפרטיים, החברתיים והלאומיים, האם נתן לתרבויות העמים לפגום בנו, או שמא נקום ונתעודד, נאחוז במעוזה של תורת חיים, תורה מחיה וגואלת, ונביא ברכה לישראל ולעולם כולו.

שבת שלום.