"לנר ולבשמים"

בכל מוצ"ש אנו זוכים להבדיל בין קודש לחול, אף מברכים אנו על הבשמים ליישב נפשנו שאיבדה את נשמתה היתרה. אבל יש ברכה נוספת שלכאורה צריכה קצת ביאור, והיא-  ברכת "בורא מאורי האש". מה העניין לברך על האש? אומרים חז"ל (פסחים נד ע"א) שאדם הראשון במוצ"ש טחן שני אבנים זה עם זה והוציא מהן אש, לכן אנו מברכים בכל מוצ"ש על האש. והדבר צריך עיון, מה העניין לעשות בכל מוצ"ש זכר למעשיו של אדם הראשון?

  נוסיף לבירורינו את הדיון בין ב"ש לב"ה על נוסח ברכת האש. ב"ש אומרים - מברך ברא מאור האש. ב"ה- בורא מאורי האש. הגמ' מסיקה שמחלוקתם היא אם לומר מאור האש או מאורי האש. מחלוקתם נובעת מהשאלה אם יש גוון אחד באש (-ב"ש -"מאור") או כמה גוונים (- ב"ה -"מאורי"). לכאורה מחלוקתם אינה בשאלה המציאותית אלא עומק נוסף יש בדבריהם, ועלינו להעמיק בו.

  כשחז"ל מתארים את פעולת אדם הראשון שהוציא אש, לשונם כך: "במוצ"ש נתן הקב"ה דעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה והביא שני אבנים וטחנן זו בזו". יצירת האש היא היצירה הראשונה שהאדם יצר בעצמו. ואם נחשוב שזה דבר של "מה בכך", אומרים חז"ל שבמעשה הקטן הזה יש בו "מעין דוגמא של מעלה". כח היצירה היא תוצאה של כח המחשבה, וכח המחשבה נובע מכוחו הרוחני של האדם, מתוך הצלם אלוקים שלו שהוא "מעין דוגמא של מעלה". הכח המיוחד של היצירה ניתן באדם כדי לפתח ולשכלל את הבריאה מצידה החומרי והרוחני. "אשר ברא אלוקים לעשות", לעשות ע"י מעשי בני האדם. פיתוח האדם הוא המשך מעשה בראשית, לכן מיד במוצ"ש יוצר האדם את האש, כבנין אב לתפקידו המרכזי בקידום הבריאה, בקידום ושכלול מעשה בראשית. אומר הרב, שהברכה על האש בכל מוצ"ש זאת הודאה על כך שלא רק מעשי הטבע הם מעשי ה', אלא גם כל הפיתוחים היצירתיים הטכנולוגים שמתחדשים בכל דור ודור ,הם רק גילויים של מה שהטביע הקב"ה בתוך הטבע ובתוך חכמת האדם. כמו שבשבת אנו מעידים שכל הבריאה היא יצירת כפיו של הקב"ה, כן בתחילת ימי המעשה, במוצ"ש, אנו מעידים על כל הפיתוח האנושי שאינו אלא גילוי של חכמת ה' הגדולה.

  מחלוקת ב"ש וב"ה אם לברך ברא מאור האש או בורא מאורי האש , רמז יש בה לדברי הרב, לשתי בחינות בהסתכלות על מעשי ה'. ידועים דברי הרמב"ם בתחילת הלכות יסודי התורה ,שאחת הדרכים להגיע לאהבת ה' היא ההתבוננות בנפלאות הבורא , בחכמה האדירה שיצרה את כל כוחות הטבע השונים. ההתבוננות בנבראים מעידה על גדולתו האדירה של הבורא.

בהתבוננות על חכמת ה' יש שתי קומות. הקומה הבסיסית- התבוננות על כל הפרטים השונים שברא הקב"ה. מיליוני זנים של צמחים, של בעלי חיים וכו'. ככל שאתה נחשף ליותר פרטים, אתה מתמלא בהתפעלות- "מה רבו מעשיך ה'". התפעלות זו גורמת לחיזוק הרצון לעבודת ה' ויראתו.

הקומה הנוספת- בחינה יותר עליונה שבנויה ע"ג הראשונה, היא לראות את האחדות שבכל הפרטים. להבין שבתוך כל מיליוני הפרטים השונים יש כח אחדותי פנימי שמניע את הכל. כמו שלכל האיברים באדם יש נשמה פנימית שאותה הם מופיעים, כך בתוך כל הכוחות השונים בעולם יש נשמה פנימית, אידיאל שמחיה את הכל ונותן ערך להכל.

גם עיון מדעי יותר מעמיק מצביע על קשרים שונים שיש בין מערכות הטבע השונות. הקשר בין הדברים נובע מהכח הפנימי שהוא יסוד הכל. מבט זה מרים את קומת האדם שלא רק יהיה עובד ה' טוב, אלא מחובר למהלך, מחובר לאמת הפנימית של המציאות. מבט זה מתבטא בלשונו של דוד המלך ע"ה " מה גדלו מעשיך ה' ".

ב"ה מדגישים את ריבוי הגוונים (מאורי האש). ב"ה "יורדים אל העם", מתייחסים לקומה הראשונית של ההתבוננות בכל גווני ופרטי העולם, שמתוכה מגיעים לאהבת ה' ועבודתו. "מה רבו מעשיך ה'".

ב"ש שבחינתם מידת הדין, מעמידים במרכז את ההסתכלות האמונית העמוקה. מחנכים  אותנו להתבונן על ה "מה גדלו מעשיך ה'" , על הגדלות האחת שטמונה בעומק כל המרחב המפורט.

נמצינו למדים שההתבוננות על הגילויים המדעיים שמתחדשים כל יום צריכה להיות במבט כפול: א) התפעלות על חוכמת ה' הגדולה שיצרה עולם כ"כ משוכלל ומגוון. ב) לחפש את העומק של הכל, את הכח האחדותי של הכל, ממילא להבין לאיפה כל המעצמה האחת הזאת חותרת.

במבטים כאלה יהודי עובר מקדושת השבת לששת ימי המעשה. "בורא מאורי האש" .

שבת שלום.